עניינימים

 "הנה משהו שטרם שמעתי עליו", אמר בן זוגי כשסיפרתי לו שהוספתי ליוגורט שלי הבוקר כפית טחינה גולמית של סבא חביב (להשיג בטיב טעם ובעדן טבע מרקטים למיניהם) וכפית דבש, ושמעו מבעד המסנג'ר שהוא שוקל מחדש את יחסינו. אז כן, יוגורט עם טחינה, אבל כנראה לא כל טחינה. פשוט זאת של סבא חביב (האורגנית, אגב) היא מאוד חלבתית גם בצורתה הגולמית וכפית הדבש מחזקת את זה. אפשר כמובן לטעון שיוגורט עם חלבה זה גם מוזר, אבל התוצאה היתה מאוד טעימה והשאירה אותי עם תחושת שובע גדולה.

 החלטתי לגוון את מה שאני מורחת על הלחם הקל שלי, ומדי פעם להחליף את הסימפוניה (ואגב, זאת בטעם גבינת צ'דר היא ממש ממש טעימה) בחומוס שאכין בעצמי. לפיכך בשני בערב שמתי להשרייה חצי קילו חומוס ואתמול אחה"צ בישלתי אותו (אל דאגה, החלפתי מים באמצע) ממושכות, חילקתי למנות והקפאתי. היום בבוקר עברתי ב"בית התבלין" שליד ביתי ושאלתי את בעל החנות איזו טחינה מומלצת להכנת חומוס. אחרי שהוא סיים לנזוף בי אל שלא הקפאתי גם את מי הבישול של החומוס, הוא הציע לי את טחינת אל ארז, שלדבריו עוברת תהליך מיוחד של אידוי או משהו אחרי שלב הטחינה, מה שמפחית את השומן שבה ומפחית את תופעת שכבת השמן הנפרדת שמופיעה בטחינה גולמית אם לא משתמשים בה כמה זמן. הוא גם אמר, אגב, שאם מכינים חומוס ביתי ולא אוכלים את כולו מייד, מומלץ בשלב המעיכה לשים רק טחינה, מים, שום ומלח ואת כל שאר התבלינים במעמד ההגשה. ככה החומוס יחזיק יותר זמן מעמד.

כשהגעתי לעבודה, ראיתי סקירת טחינות בבלוג של שוקי, ושם קראתי שקשה להשיג את טחינת אל ארז בקופסאות קטנות ובכלל. אז רציתי להגיד שדווקא מאוד קל להשיג, וסליחה אם אני נשמעת כמו פרסום סמוי (לכתבה של עידוק או לבית התבלין שעכשיו שכחתי באיזה כתובת הוא, נדמה לי שהרצל 75 בר"ג), אבל זה ממש לא ככה.