המלצות על ספרים (וגם סרטים, מוזיקה וכל תחום תרבותי אחר) הן לא משהו שאפשר לקחת מכל אחד. התנאי הבסיסי הוא שטעמו של הממליץ/מבקר יהיה דומה לשלכם. כי מה שווה כל הבנתו הספרותית, השכלתו או יכולת הכתיבה שלו, אם יש ביניכם פערי טעם שאינם ניתנים לגישור?
לפעמים אנחנו טועים ומקבלים המלצות מאנשים שאנחנו מאוד מעריכים את דעתם וחוכמתם, אבל אז מגלים ששוב נשבינו בפרמטרים לא רלוונטיים. כששמעתי לראשונה על "הטיגריס הלבן" מייד חשדתי בו, אבל גם אריאלה וגם תום המליצו, ולשניהם יש נטייה דווקא לספרות גבוהה יותר (שלא לומר פלצנית במקרה של תום), אז הנחתי שלמרות הדעות הקדומות שלי כלפי רבי מכר בהוצאת ידיעות, הפעם יהיה בסדר. זה לא היה בסדר, אבל כמו האנשים ב"בגדי המלך החדשים" אמרתי שזה לא יכול להיות. שהבעיה היא לא בספר אלא בי, וששוב נקלעתי למשבר קריאה וכושר הריכוז החמקמק שלי שוב מתעלל בי.
ואז הגיעה ר'. ר' היא קראנית וחובבת חתולים פעילה. עניין שלבדו מספיק בשביל לחבב אותה, אבל יש בינינו גם כמה עסקים שהשתיקה יפה להם. בכל אופן, לכבוד שבוע הספר הלכתי לברר איתה לגבי ספרים שהיא אהבה השנה והיא אכן נתנה לי שלוש המלצות שיפורטו בהמשך. אבל אז עלתה התהיה האם טעמה של ר' בספרים דומה לטעם שלי, וכך התחלנו לזרוק שמות של ספרים ולברר מה דעתנו עליהם. הדבר הראשון שאמרתי לה זה שאני לא מבינה למה כולם מתלהבים מ"הטיגריס הלבן". היא מיהרה לאשר בהתלהבות את טרונייתי, וכשבדקנו שאנחנו גם אוהבות אותם ספרים, ולא רק חולקות סלידה משותפת, הבנתי שאפשר לקבל את המלצותיה בעיניים עצומות. חוץ מזה שבזכות הגילוי שאני לא לבד בסלידתי מ"הטיגריס", יכולתי בשקט לשלוף את הסימנייה מאמצע הספר ולסגור אותו שלא על מנת לפתוח אותו אי פעם שוב.
אחרי ההקלה שבגילוי הזה הלכתי שוב לדוכן של צומת ספרים ורכשתי את שלוש ההמלצות. ולהלן הן: הספר הראשון, שכבר התחלתי לקרוא אתמול ואני מרוצה עד מאוד הוא "מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים", ספר שבנוי בצורת אוסף מכתבים ועוסק בספרות, כתיבה וקריאה וגם באנגליה אחרי מלחמת העולם השנייה. אני חייבת להגיד שספרים ארס-ספרותיים הם ז'אנר חביב עלי במיוחד.
הספרים הנוספים שרכשתי הם "חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו" ו"שבעה סוגי עמימות", ועליהם אדבר לכשאקרא אותם.
(כן, אני יודעת שאמרתי שלא אקנה ספרים, אבל שיניתי אסטרטגיה. הגעתי למסקנה שאם יהיה לי מה לקרוא החודש, אסתפק רק בשלושת הספרים האלה - ובספר של בני ברבש).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: