| |
עניינימים
לראות את התמונה הקטנה |
 כינוי:
בת: 54 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 8/2009
דברים שאני לא מבינה
כשאני נתקלת במשהו שאני לא מבינה זה תמיד נורא מעצבן אותי, ואני מייד עושה
כמיטב יכולתי כדי להבין. לרוב זה מצליח, אלא שיש נושא אחד שאני לא מצליחה
להבין ולא משנה כמה אני מנסה.
צפיתי עכשיו בפרק ה"איפה הם היום" של סדרת האמהות של מיקי חיימוביץ', ושוב
נותרתי משתוממת כלפי הכמיהה שיש לנשים להיות אמהות. אני מבינה את נושא
הכמיהה, ובמיוחד כמיהה דווקא למשהו שקשה או אי אפשר להשיג, אבל כאן מדובר
בכמיהה לשעבוד. להיות בני ערובה. לויתור על חלקים נרחבים מהאני לטובת
ההוא. והרי ברגע שנולד ילד נולדת איתו גם דאגה עצומה. דאגה שלא עוברת
כשהילד מגיע לגיל 18. חוץ מזה מדובר בעבודה מאוד מאוד קשה, שאינה מצייתת
לחוק שעות העבודה והמנוחה. כאן החופשים מאוד מצומצמים, וכאמור - מהדאגה
אין חופש בכלל.
וכל זה כשמדובר בילד בריא. ילדים הרי לא מגיעים עם תעודת אחריות ולפעמים הם מגיעים מקולקלים או שמתקלקלים אחרי זמן קצר. ואז מה?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
