מותו של אסף רמון הוא אחת הפעמים היחידות בהן הכותרות שאומרות שמדובר בטרגדיה לא מגזימות (* ראו הערה למטה על כותרת שעצבנה אותי היום), והאבל וההלם מוצדקים, פשוט כי זה באמת מה שכולם מרגישים. אבל מהבוקר אני לא יכולה שלא לחשוב דווקא על משפחת לוינהר.
שי לוינהר היה ישראלי שעבד במרכז הסחר העולמי בניו יורק, ונהרג ב-11 בספטמבר 2001. ביום ראשון שעבר, כשהוריו נסעו לאזכרה בניו יורק, התמוטט אחיו רז ומת מדום לב. גם כאן מדובר בטרגדיה משפחתית קשה, אך למרות שהמקרה פורסם באמצעי התקשורת, אף אחד לא דיבר על זה. נכון שבני משפחת לוינהר לא מתו בשליחות מדינת ישראל, אבל למישהו יש ספק כי במדד הטרגיות שתי המשפחות נמצאות באותו מצב?
ואין כאן פואנטה.
(*) הידיעה היום ב"ידיעות" על מות האם לעשרה משפעת החזירים דיברה על "טרגדיה מחרידה". בשביל מה היה טוב להוסיף את ה"מחרידה" הזאת? מה יהיה כשיקרה מקרה יותר חמור? איך יגדירו אותו אז?