הבוקר שמעתי את סטינג שר שהוא מקווה שהרוסים גם אוהבים את ילדיהם, ונזכרתי במשהו שתמיד מטריד ומעצבן אותי - טיעון ה"הם לא אוהבים את הילדים שלהם כמונו" המתנשא והאתנוצנטרי. למי הטיעון הזה מופנה? בעיקר לפלסטינאים ("אמהות שאוהבות את הילדים שלהן לא היו שולחות אותן להיות מחבלים מתאבדים"), אבל גם לחרדים ("אמהות שאוהבות את הילדים שלהן לא היו שוכחות את הילד באוטו" או לחילופין "אמהות שאוהבות את הילדים שלהן לא היו שולחות את הילד בן החמש לבד עם הילד בן השבע לחצות כבישים בבני ברק").
ורציתי להגיד לאנשים שמטילים ככה ספק במידת האהבה ההורית של אנשים אחרים שגם המתבונן החו"לי עשוי לתהות בנוגע למידת האהבה של אמא ישראלית ששולחת את בנה לצה"ל (למרות שברוב הגדול של המקרים לא מדובר בשליחה אקטיבית, כמו שהרוב הגדול של האמהות למחבלים המתאבדים לא שולחות באופן אקטיבי את ילדיהן להתאבד. בשני המקרים מדובר בגיוס מבחוץ), ועם זאת מעולם לא שמעתי פה את הטיעון שאמהות למשתמטים אוהבות את בניהן יותר מאשר אמהות ללוחמים בגולני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: