| |
עניינימים
לראות את התמונה הקטנה |
 כינוי:
בת: 53 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
| 8/2010
דו"ח קריאה: "המזוודה"
"מפגש עם יצירתו של סרגיי דובלטוב הוא עונג צרוף לכל מי שאוהב ספרות רוסית וחוויה מתקנת לכל מי שחושש ממנה". כך נפתח הטקסט על הכריכה האחורית של הספר "המזוודה" (הוצ' אחוזת בית). אני שייכת לסוג הראשון. אני מאוד אוהבת את הסגנון הרוסי וההומור הרוסי, אבל יש לי מעט מאוד ניסיון בתחום, לכן גם לא הכרתי את דובלטוב, למרות שהכריכה האחורית ממשיכה ומספרת ש"דובלטוב, מגדולי הסופרים הרוסים במחצית השנייה של המאה ה-20, חיבר סאטירות שנונות, מלאות חיים - ובעיקר מצחיקות מאוד - על החיים תחת שלטון המגף הסובייטי. במרכזן עמדה מותו שלו: סופר מתוסכל אך גם מלא חמלה, שיצירותיו נאסרו לפרסום במולדתו".
הספר נפתח בפתח דבר בן תשעה עמודים, שכתבה סיון בסקין, המתרגמת של הספר. בסקין דווקא כן מכירה את דובלטוב. מכירה ואוהבת, והפתיחה שלה מלאה באהבה הזאת וגורמת לקורא להשתוקק כבר להתחיל לקרוא.
הספר מורכב משני רומנים שפרסם דובלטוב בזמן שחי בניו יורק, והבילד אפ המטורף שנעשה לו בפתיח לא קלקל לי את הקריאה. זאת אכן כתיבה רוסית משובחת עם הומור דק ומושחז. עם גיבור לא גיבור, חובב שתייה שרק רוצה שלא יציקו לו יותר מדי, ועם משפטים שיגרמו לכם לעצור ולקרוא אותם שוב בגלל יופיים.
הבעיה הגדולה של הספר היא שלקרוא אותו זאת עבודה. יש בו המון המון הערות שוליים (שגם אותן כתבה בסקין) שמבארות כל מיני מושגים ושמות שבלי להבין אותם אי אפשר להבין חלקים ניכרים מהסאטירה שבספר. אפשר ללמוד מזה הרבה, אבל קשה מאוד להכנס לסיפור, אם כל דקה צריכים להפסיק ולעבור לתחתית העמוד. יתכן שאפשר ליהנות במידה מספיקה מהספר גם בלי לקרוא אותן הערות, אבל אני לא הייתי מסוגלת להתעלם מהן.
חוץ מזה שאין לספר פרקים, וכמו שכתבתי בעבר, ספר בלי פרקים זאת בעיה עבורי. ולכן הייתי אומרת שאני ממליצה עליו לחובבי ספרות רוסית שלא סובלים מהפרעות קשב. מי שחושש מספרות רוסית מוטב לו שיתחיל עם ספר אחר. פשוט יותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
