עניינימים

אם יש משהו שתמיד אהבתי בכל מקומות העבודה שלי, אלה השיחות על אוכל. בכל מקום יש תמיד כמה בשלנים ובכל יום חמישי ו/או ראשון תמיד יש שיחות על אוכל. דווקא מקום העבודה הנוכחי קצת חלש בתחום הזה, אבל בקצה המסדרון יש חדר ובו יושבות בנות שאיתן אני יותר יכולה לנהל שיחות על מתכונים. אחת מנשות קצות המסדרון היא יעל, העורכת הגרפית של מגזין "את גורמה" (המצורף ל"את", כמובן). לפני כשבוע היא שאלה אותי אם אני אוהבת ומכינה ריבות וסיפרה לי על מתכון שהיא ניסתה מתוך הגיליון האחרון. טעמתי, התלהבתי ובאתי לשתף גם אתכם בחוויה.

אז קודם כל לא מדובר בריבה אלא בצ'אטני. צ'אטני דלעת וצימוקים ליתר דיוק. להלן המתכון כפי שהופיע בעיתון (ומכיוון שתלשתי רק את העמוד הספציפי שלו, שהוא חלק מכמה מתכוני דלעת, אני לא יודעת למי מגיע קרדיט עליו, אבל אעדכן מחר) בתוספת הערות והארות שלי. ואגב, עשיתי אותו פעמיים, כי בפעם הראשונה, מסיבות עלומות כלשהן, לא הצליח לי. כלומר זה התבשל יותר  מדי ועל אש גבוהה מדי ונהיה, אהם, מעט קשוח מדי. אבל כמו מי שנפל מסוס, מיהרתי לעשות עוד ניסיון, שהפעם כן הצליח (כלומר הפעם יצא קצת דליל, אבל אולי לילה במקרר ייצב אותו). בכל מקרה, בשבת אתן דוגמית לגיסתי ההודית, שאולי תעביר אותה לאמה, ואז אקבל אישור סופי האם הבאתי כבוד לעם ההודי.

המצרכים:

חצי קילו דלעת כתובה ובשלה, נקייה מקליפה וגרעינים
2 כפות שמן
6 שיני שום פרוסות
1 כף ג'ינג'ר טרי קצוץ
1 כפית גרגירי כוסברה
2 תרמילי הל סדוקים
2 כפיות גדושות תערובת תבלינים גאראם מסאלה
1 כפית צ'ילי יבש גרוס גס (1)
חצי כוס צימוקים כהים גדולים
חצי קילו סוכר לבן
מיץ סחוט משני ליים או לימונים בינוניים (2)
1 כפית מלח (3)

אופן ההכנה:

1. חותכים את הדלעת לקוביות בגודל 2 על 2 ס"מ.
2. מחממים את השמן בסיר שטוח בעל תחתית כבדה ומזהיבים קלות שום וג'ינג'ר. מוסיפים את כל התבלינים ומטגנים עוד דקה.
3. מוסיפים לסיר את הדלעת והצימוקים, מכסים בסוכר, יוצקים את מיץ הלימון ומוסיפים את המלח. מביאים לרתיחה בעדינות על להבה נמוכה מבלי לבחוש (4).
4. כשכל הסוכר נמס והמסה רותחת קלות, מגבירים את הלהבה למקסימום ובוחשים פעם אחת למיזוג הטעם. ממשיכים להרתיח עוד כעשרים דקות תוך בחישה עדינה מדי פעם כדי למנוע ידבקות ושריפת הצ'אטני בתחתית הסיר (5).
5. לאחר 20 דקות מעבירים את הצ'אטני בעודו חם לצנצנת מעוקרת ושומרים בקירור (6).

הערות והארות:

1. כששמים כפית צ'ילי זה יוצא חריף. לא חרפרף, לא מעט חריף.  חריף!!! ולכן, אם אתם לא לגמרי אוהבי חריף, מומלץ להסתפק בחצי כפית.
2. לפני סחיטת הלימונים גם גיררתי את קליפתם והוספתי גם את זה (עוד לא נולד המאכל שיש בו לימון וגרידת לימון לא הוסיפה לו).
3. מכיוון שאני מגלה סימנים של הנסיכה על העדשה בכל הקשור למלח בתבשילים/מאפים מתוקים, ומספיק שיהיה גרגר מלח אחד כדי שארגיש בו, ויתרתי על הסעיף הזה.
4. השלב הזה לוקח את הזמן שלו. לא להתייאש ולא לחשוב שצריך להוסיף עוד נוזלים. לי זה לקח 25 דקות, ואצלכם זה תלוי בסיר ובלהבה.
5. כאמור, בניסיון הראשון נשרף לי הסוכר יותר מדי ואחרי הקירור זה נהיה אבן, אז בפעם השנייה מלכתחילה הכל היה על להבה נמוכה יותר. אחרי 20 דקות זה עוד נראה נוזלי לגמרי, אז נתתי לזה עוד 5 דקות ואז הפסקתי מהפחד. מחר בבוקר נדע אם באמת יצא נוזלי מדי או שהקירור יצמיג את זה קצת. בכל מקרה עדיף נוזל על אבן.
6. מעולם לא עיקרתי צנצנת ולא הייתה לי כוונה להתחיל בזה עכשיו, אבל הצנצנת הייתה במדיח לפני כן.

בתיאבון 

עדכון 21.9:

הקרדיט למתכון מגיע לעופר מעוז, השף הראשי של בראף קייטרינג, וגם אחרי לילה במקרר זה עדיין דליל למדי, משהו שדומה לרוטב צ'ילי מתוק, אבל שמתי כמה טיפות על הבשר ואורז שלקחתי לעבודה ומדובר בשדרוג מעולה.

צילום: מיכאל זילברמן (ומי שיעשה שימוש בתמונה ללא רשות, ייתבע!)