עניינימים

לבוקרו של חג האהבה היהודי התעוררתי נטולת קול, עם אזניים סתומות ודלקת בעין אחת, וכך, בלי להתכוון הפכתי לאשה המושלמת: לא רואה, לא שומעת ולא מדברת. יקיר הבלוג, לעומת זאת, התגלה גם הוא כגבר המושלם כשחזר מהעבודה ונתן לי פעמון קטן כדי שאוכל לקרוא לו אם אצטרך משהו, בזמן שהוא נמצא במטבח ומכין לנו ארוחת ערב.

אבל די לדבר עליי, התכנסנו לפוסט זה בשביל לדון בפרוייקט ט"ו באב של רייטינג. במסגרת הפרוייקט, הלא מושקע במיוחד, סיפרו כתבי העיתון איזו דמות טלוויזיונית הם אוהבים יותר מכל ולמה. יהודה נוריאל, שפתח את הפרוייקט, זיין את השכל במשך 280 מילה על כמה שהוא "יהיר ומגעיל" וכמה הוא לא סובל "ממוצעים, צייתנים, מתנחמדים, חסרי מקוריות, תאבי בטחון ושגרה וסתם אזרחים הגונים" (ועוד כמה תכונות שלא מתאימות לי לתיאוריה) ובעשרים המילים הנותרות הוא בחר את שרון איילון (מ"קחי אותי שרון") שהיא בדיוק כל התכונות האלה.

יובל נתן בחר את נטליה אוריירו (בגלל התחת), אביעד קיסוס בחר את יהודה לוי ב"אהבה מעבר לפינה" (כי יש לו פיצרייה), יוסי אליאס בחר בדוגמנית מהפרסומת למתאים לי (שוב בגלל התחת), חמוטל קינן בחרה באנג'ל מבאפי, קול מהמכשפות וביג מסקס והעיר (כי הם מניאקים), תמר וילרפורט בחרה בצחי בוקששתר (כי הוא קירח ויודע לבשל), דבורית שרגל בחרה באיידן מסקס והעיר (כי הוא רגוע), יפית פרץ בחרה באיינסלי הריוט שמגיש שעשועון בישול בביביסי פריים (שוב - יודע לבשל) ואליען לזובסקי בחרה בקונאן אובריאן (כי הוא דביל).

ולפני שנעבור לפרוייקט מקביל בבלוג הזה, הרשו לי הערה קטנה לאותה לזובסקי, בקשר למה שהיא כתבה בעמוד שאחרי. תחת הכותרת "הכללים החדשים", היא מפרטת, לא בלי קמצוץ מרירות, כמה טיפים לבחורות לכבוד יום האהבה. רוב הטיפים דווקא בסדר (אם הוא לא התקשר זה לא בגלל שקרה משהו לסלולרי שלו, אלא הוא פשוט לא רוצה אותך ואין דבר כזה להזדיין עם מישהו ולהשאר ידידים), ורק סעיף אחד גרם לי להרים את שתי גבותיי (כי מצבי הגופני לא מאפשר לי לנחור בבוז): על פי אליען לזובסקי "כל מי שאומר "אני אוהב אותך" אחרי פחות משלושה חודשים, הוא בגדר חשוד". אני תוהה באיזה גיהנום חברתי חיה לה לזובסקי ומתי היא תצא ממנו.

למה להרוס את שמחת החג? בלי לבזבז זמן, הבה ונפצח בפרוייקט בחירת הדמות הטלוויזיונית האהובה אלינו. החוק היחיד זה שצריך לבחור בדמות פיקטיבית ולא בשחקן או מנחה.

והנה הבחירה שלי: כמעט ללא היסוס (כי לשנייה חשבתי על מונק, אבל הוא פסיכוטי מדי אפילו בשבילי) אני בוחרת בלקס לות'ר הצעיר מסמולוויל, המגולם ברוב נוי (אם להצמד לטרמינולוגיה הרייטינגאית) על ידי מייקל רוזנבאום. בדומה לחמוטל קינן, גם לי יש משיכה מסויימת למניאקים, אבל כבר התבגרתי מעט בשביל להבין שמניאקים טהורים הם גם לא מעניינים וגם, ובכן, מניאקים. לותר הצעיר, לעומת זאת (ולהבדיל מדמותו הבוגרת בסרטי סופרמן), הוא לא לגמרי מניאק. למעשה, הוא בחור צעיר וטוב לב עם נטיות בעייתיות שמתעצמות רק בהשפעה סביבתית (אבא שלו והעובדה שכולם מניחים שהוא מניאק). בבסיסו הוא בחור טוב ורך לבב וכמו כל בחורה פותה, אני יודעת שהייתי משנה אותו ומוציאה ממנו את הטוב שבו.


 
לקס לות'ר הצעיר. מיכאל שלי

ועכשיו תורכם.