עניינימים

אפרופו "מהירות החושך", אני רוצה לתבוע את כבודה האבוד של השגרה. כולם אומרים ששגרה זה רע, אבל יש משהו מאוד מנחם בדברים הקבועים. אני קצת מקנאה בלו ארנדייל, גיבור "מהירות החושך", שהשבוע שלו מאורגן באופן קבוע. גם אני הייתי רוצה לעשות כביסה ולראות "כוכב נולד" בימי שני, ללכת לקניות בימי שלישי וללכת לחוג בימי רביעי.

יש רק תחום אחד בחיים שבו אני לא יכולה לסבול שגרה וזה אוכל. משעמם אותי ומדכא אותי לאכול אוכל שחוזר על עצמו ולכן אני שומרת על רמת גיוון גבוהה. כשהייתי קטנה וממעטת לאכול, אמא שלי התאמצה להכין לי במיוחד מאכלים שאני אוהבת, אבל אחרי כמה זמן תמיד הייתי עושה פרצוף ומסבירה שאני לא אוהבת יותר את מה שהיה האוכל האהוב עליי רק לפני חודש.