עניינימים

קראתי היום בעיתון שמישהו השווה את מותו של אהוד מנור ורצח רבין מבחינת האבל הציבורי. יש בזה משהו. כבר שלושה ימים שמשמיעים ברדיו את שיריו וזה ימשך לפחות עד יום ראשון. ההלוויה היתה כל כך קורעת לב, שאי אפשר היה שלא לבכות גם בשידורים החוזרים. היה הלם ועצב בכל מקרי המוות של היוצרים בשנה האחרונה, אבל במקרה הזה התגובות חורגות מהמקובל.

ולא, אין פה פואנטה.