עניינימים

על מחבלים מתאבדים מתוצרת מקומית נהוג להגיד שלא היה להם מה להפסיד. במחנה הפליטים שממנו הם הגיעו היה צפוף, הביוב זרם ברחובות, לא היתה עבודה והמצב היה חרא.

בעקבות הפיגוע בלונדון, שנעשה בידי ארבעה מתאבדים שלא חיו במחנה בפליטים אלא בצפון אנגליה ושלפחות לאחד מהם היתה עבודה בתור מורה בבית ספר לילדים מוגבלים (כלומר, עד לפני שבוע ויום אפשר היה ממש להגדיר אוו כאדם טוב), אולי כדאי לבחון שוב את הטענה הזאת.

האם באמת המחבלים המתאבדים מתאבדים כי אין להם מה להפסיד? האם פיגועי ההתאבדות שאצלנו לא נעשים ממניעים של פנאטיות דתית כמו הפיגועים בשאר העולם המערבי? האם הטענה שאין להם מה להפסיד היא לא בסך הכל דרך קלה להתמודד - כי אנחנו יכולים לגרום לזה שיהיה להם מה להפסיד על ידי זה שנשפר את מצבם, אבל אנחנו לא יכולים להוציא מראשם את הקנאות הדתית.