עניינימים

אני חסידה מאוד גדולה של תרפיה במוזיקה. כלומר, לשמוע שירים שמחים בשביל להיות שמחים, לשמוע שירים אופטימיים בשביל להיות אופטימיים וכו'. אחת הסיבות האפשריות לכך שבני נוער נוטים להיות דכאוניים נעוצה כנראה במוזיקה הדכאונית שהם שומעים. מצד שני, אולי זה בבחינת ביצה-תרנגולת ובגלל שהם דכאוניים הם שומעים מוזיקה דכאונית ולא להיפך.

פעם היה לי ראיון עבודה חשוב ובבוקר לפני שיצאתי מהבית שמעתי את "we are the champions", מה שעזר ללי לקבל את העבודה. בסוף השבוע, במסגרת ההתלהבות שלי מנגן המפ3 החדש, הגדרתי לעצמי פלייליסט שקראתי לו "תרפיה במוזיקה" ושמתי שם שירים שעושים לי שמח. הוא נוסה בהצלחה בהליכה של 7 דקות ברחוב, גרר חיוכים וקפצוצים במעברי חצייה והיה מרגש במיוחד כשבאזניים שלי שרו מדנס את השיר על מייקל קיין וברחוב עבר אמבולנס בצפירות היסטריות. הנסיעה לעבודה מחר הולכת להיות נעימה במיוחד.