עניינימים

אחרי ששוב ביליתי את מיטב הלילה (3-5, אם לדייק) בערנות שלגמרי לא תאמה את מצבי הפיזי, והכל בגלל זה, הגיע הזמן לפרט את כל הפוביות שלי. כל אלה שיש להם שם מוגדר במדע, הכוונה, יש לי עוד כמה תת פוביות נטולות שם. זה גם מגיע מכיוון שלאחרונה אמר לי מישהו בעבודה שמה שטוב אצלי זה שאני כל כך רגועה וואף פעם לא נלחצת. אני לא נלחצת? הצחקתם את מד לחץ הדם שלי.

החרדה הכי גדוולה שלי כנראה היא חרדה חברתית, מה שמסביר את שאיפתי הידועה לא לצאת מהבית לעולם. מכיוון שאין לי אפשרות כזאת, רוב הזמן נראה כאילו אני מסתדרת בחוץ, אבל מבפנים אני סובלת עד אין קץ, במיוחד כשמדובר במקום סגוור ובו יותר מחמישה אנשים שזזים (בקולנוע אין לי בעייה, לבד מהסלידה שלי מקולות הלעיסה של הפופקורן, אבל זאת לא פוביה, זאת הפרעה אחרת לגמרי).

חרדה נוספת, הקשורה לחרדה החברתית היא קסנופוביה, פחד מזרים. בניגוד למקובל בפוביה הזאת, אצלי לא מדובר בעניין גזעני, אני פשוט פוחדת מאנשים שאני לא מכירה, גם אם אבותיהם חיו באותו כפר בליטא כמו אבותיי. הפחד ממני גם מונע ממני לצאת לבליינד דיייטס. פשוט אין סיכוי שזה יעבוד ובשביל לעקוף את זה, בכל פעם שנפגשתי עם מישהו בשנים האחרונות, זה היה באיזושהי דרך שבשום מקרה איננה דייט. קצת דבילי, אני מודה, אבל זאת הדרך היחידה.

הפוביה האחרונה היא פוביית ג'וקים, אבל היא מעטט התמתנה מאז שנכנסו החתולים לחיי. למרות זאת, הג'וקים הם הסיבה העיקרית שבגללה אני מעדיפה את החורף על הקיץ ובכל מקרה, מיוני עד אוקטובר כל החלונות אצלי סגורים מהרגע שהשמש שוקעת (אבל יש מזגן).

עד כאן. בפעם הבאה נסקור את שאר הפרעותיי (סלידה מקולות של אוכל שלא בשעת האוכל, שופהוליזם ועוד).