עניינימים

(או: בשבחי הבורגנות)

הייתי יכולה להאשים בזה את גילי המתקדם, אבל השאיפה למקסימום נוחות, או כמו שהיא מכונה פה בטעות "בורגנות", היא לא שאלה של גיל או של יכולת כלכלית. אמתכם המפונקת לקחה איתה לטירונות שקיות אשפה גדולות בשביל הפחים במאהל (למרבה הטרגדיה עשיתי טירונות בג'וליס) וקופסה של חול נורמלי לשירותים, בשביל לא להשתמש בשקיות עם האבקה התכלת המגעילה שהיה לצבא להציע למנקי השירותים.

עם השנים השתכללתי (אני, למשל, מסתובבת בתיק עם ג'ל לניקוי ידיים ללא צורך במים) והגידול במשכורת עם השנים בכל זאת עזר. השיא, נכון לעכשיו, נקבע אתמול עת הוצאתי 500 ש"ח על 15 קופסאות מפלסטיק.

לא סתם קופסאות ולא סתם מפלסטיק. מדובר בכלים המהוללים של טאפרוור, שידועים בעמידותם הרבה (ואם לא, יש אחריות לכל החיים), במכסים שלא מחליטים להפרד מהקופסה דווקא בתיק שלכם ובעוד יתרונות קטנים אך משמעותיים שכבר למדנו להתפשר עליהם (למשל, לא עוד אוכל שמחממים במיקרו ויוצא חם מבחוץ וקר מבפנים).

איך אומר יקיר הבלוג? עכשיו אנחנו רק צריכים לגור בבית עם גג רעפים אדום וגדר עץ לבנה ונהיה משפחת פרברים אמריקאית מושלמת.