עניינימים

אתמול, לאחר שבוע שבו הוא בילה בעיקר בארון בחדר השינה ואחר כך בארון בכניסה, החליט החתול שבתאי לנסות את האופציה הסוציאלית. עד עכשיו הוא היה יוצא בעיקר בלילות, משמיע נהמות מאבק כלפי אויב בלתי נראה (אני חוששת שהוא קצת סכיזופרן) ומפחיד את נוגה. אתמול הוא יצא, ישב על אחד מהכסאות של שולחן האוכל ואחר כך עבר לספה, שעליה גם אני ישבתי ואחרי כמה דקות שבהן הוא ישב בקצה הספה, הוא התקרב, נשכב בצמוד אליי, הניח עליי את ראשו ואחרי כמה ליטופים אף התחיל לגרגר.

מכיוון שחוץ מאשר למחרת בואו לא היו לי שום עדויות מוחשיות לכך שהוא אוכל ושותה, מה שמעט הדאיג אותי, למרות שפיזית הוא נראה ממש בסדר, ניצלתי את הקרבה הפתאומית בינינו בשביל לתת לו מים ואוכל כשאני לצדו ורואה במו עיניי שהוא אוכל ושותה. עוד לא צפיתי בו נכנס לארגז הצרכים ולא נתקלתי בממצאים חשודים ברחבי הבית, אבל כמה פעמים צפיתי בו נכנס למטבח (הארגז נמצא במרפסת של המטבח) ונדמה לי שאולי יש קצת יותר פיפי (נוגה, כזכור, מעדיפה רוב הזמן לעשות פיפי מעל החור של הביוב באמבטיה, וכך היא חוסכת לי בטובה כסף על חול). כרגע אני לא עוקבת אחריו, כדי לא להפחיד אותו וכדי שנוגה לא תבוא אחריי ותציק לו, נקווה שאין לו עצירות או משהו. היום שוב לקחתי אותו ועמדנו יחד ליד הארגז. אמנם הוא התעלם ממנו בהפגנתיות והתרכז בלגרום לי ללטף אותו ובלגרגר, אבל הוא לא יכול להגיד שהוא לא יודע איפה הארגז.

נקווה שהחברותיות שלו תימשך, כי עד אתמול חשבתי שאולי כדאי שאחזיר אותו, אבל אם הוא במגמת שיפור, אולי הוא יישאר. חשוב לציין שבזמן שאני ושבתאי ישבנו על הספה והתלטפנו, נוגי ישבה על השולחן שליד, בערך חצי מטר משם, הסתכלה בעניין חשדני ולא פצתה פה.

עדכון: שכחתי להוסיף שהוא מסובב את הראש כשקוראים בשמו, וזאת למרות שעד לפני שבוע בכלל היה לו שם אחר.