עניינימים

איתי בנר כתב פוסט אצלו בבלוג שבו הוא מבקש את עזרת הקוראים ביוזמת ההנצחה שלו לאמא של חברה טובה, שמתה בשנתה בגיל 60 ונכון לזמן כתיבת הפוסט שלו לא הופיעה אפילו פעם אחת בגוגל. מתוך הפוסט: "תמיד, איכשהו, יש לי צביטה בלב כשאני מגלה מישהו שגוגל ממש לא מכיר אותו". המגיבים לפוסט חיזקו את ידיו של בנר ואף כתבו כמה מה שהוא כתב הוא מקסים ורגיש.

אני משתתפת בצערו של בנר ומסכימה שיש דרכים רבות להביע אבל ולכן טענתי היא כלפי המגיבים לפוסט ההוא. לא נסחפתם קצת? יש מיליוני אנשים עם חיים מספקים ומאושרים שלא מופיעים בגוגל. זה כולה גוגל וכולה אינטרנט. חבל על מי שמת, אבל לגוגל אין קשר לזה. ואגב, בכל רגע נתון הייתי מוכנה למות בשלווה בשנתי.