עניינימים

בסביבות 11:00 היה לי 39.5. לקחתי שני נורופן מתוך פחד שהמוח שלי יהפוך לחביתה וב-12:30 הלכתי לישון. בזמן השינה איבדתי איזה חצי קילו של זיעה (ובכלל, דיאטת ה-300 קלוריות ליום שלי עובדת לא רע) ומה אגיד לכם: זאת תחושת היי די גדולה כשחום הגוף שלכם יורד בשתיים וחצי מעלות בתוך שעתיים וחצי. נסעתי לרופאה ובעליצות מסויימת בישרתי לה שיש לי דלקת בגרון. היא התעלמה לחלוטין מהאבחנה שלי ותחקרה אותי מה אני מרגישה. אחר כך ביקשה ממני לפתוח את הפה ולהגיד אה ואז פסקה שיש לי דלקת בגרון וכצפוי נתנה לי אנטיביוטיקה (רפאפן. ממתי הפסיקו לעשות אותו ורוד?).

אחר כך עדיין הרגשתי טוב למדי והחלטתי ללכת הביתה ברגל (עניין של לפחות חצי שעה בהליכה מהירה), גם כי רציתי לעבור דרך בית המרקחת ההומאופטי ברחוב נצח ישראל כדי שירקחו לי שם משהו שירפא אותי. כשהגעתי לשם כבר אזלו כוחותיי ומצאתי את עצמי על סף התעלפות. ישבתי שם בערך חצי שעה עד שערבבו לי את כל החומרים שצריך (וגם כי ממילא לא ממש יכולתי לזוז) ואז לקחתי מונית הביתה.

החום עלה וכבר הגיע ל-38.6, אבל כנראה שנוזל הקסם שהרוקח הכין לי (אמרתי לו לא להתקמצן בכמות האכיניצאה) עובד, כי עכשיו יש לי 37.6 ללא שום התערבות נוספת מצדי. האנטיביוטיקה בינתיים נשארת באריזה.

עדכון: אמא שלי אמרה לי שכשיש אנגינה החום בכל מקרה יורד אחרי יומיים, במקביל להופעת הללבן בשקדים וזה היה קורה אם הייתי שותה אכיניצאה טהורה, שתן גמלים או סתם מים. טוב, את המשפט האחרון היא לא אמרה, זה רק האובר דרמטיות שלי, אבל בכל זאת האשה גידלה ארבעה ילדים.