עניינימים

בצהרי היום פרצו לנו הביתה. המנקים עזבו ב-10:45 ואני הגעתי ב-15:30, כך שהפריצה היתה בין לבין. אקדים ואומר: לא לקחו כלום. גם לא מצלמה דיגיטלית ומצלמה רגילה שהיו בארון, למרות שמצאתי את שתיהן זרוקות על המיטה, וגם לא את הדרכון שלי, למרות שארגוני טרור בטח מוכנים לשלם לא מעט בשביל דרכון ישראלי. אבל כן הוציאו את תכולת ארון הבגדים וזרקו הכל על הרצפה. נכון שאני מתכננת כבר הרבה זמן לסדר אותו, אבל ככה לכפות עלי לעשות את זה? מחר בצהריים חוזר יקיר הבלוג מניו יורק ואני הולכת להעביר את הערב בסידור הארון.

עבודת הפריצה, אגב, היתה די נקייה. שברו את הצילינדר (של רב בריח, אבל הדלת היא סתם פושטית מעץ) וביציאה פשוט טרקו את הדלת. כשהגעתי הביתה לא יכולתי להכנס בגלל המנעול השבור וחיכיתי ליד הדלת עד שיגיע פורץ מנעולים.

מה אני אגיד לכם? זה פחות כואב מלנקוע את הרגל, אבל מתחרה באי הנעימות שלו עם צרבת. לפחות ייצא לנו מזה ארון מסודר.

עדכון 17:55: אוקיי, אז הם לא עזבו בידיים ריקות, אלא לקחו איתם לפטופ מקולקל שישב פה והעלה אבק.