| |
עניינימים
לראות את התמונה הקטנה |
 כינוי:
בת: 54 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
| 2/2003
יש לו מה לומר ואל תתקנו אותו
במוסף הספרות ואמנות/תרבות ואמנות - נו, המוסף הזה שמצורף להארץ ביום שישי - השבוע מופיע מאמר של יאיר אור (שם אמיתי? פסבדונים?) שכותרתו "יש לי מה לומר ואל תתקנו אותי - או: מה קרה לעברית החולונית".
הרשו לי רגע לדמות את הבלוג הזה לפורום ולנסות לפתח דיון על המאמר הזה, אז אנא מכם - לכו לקרוא אותו ואז תחזרו והביעו את דעתכם. בזמן שאתם קוראים אני אתחיל עם דעתי:
הכותב לא מסתיר את רגשי הנחיתות שנותרו לו מילדות משום שגדל בסביבה בינונית (למרות שמי שמתייחס לחולון כאל עיר בעייתית מבחינת חינוך, כנראה נמצא עמוק בתוך בועה כלשהי). כתוצאה מכך, כל המאמר נסיון אחד גדול להוכיח שהכותב הוא איש אינטליגנט שיודע דברים לא פחות טוב מכל בוגר אליאנס או עירוני ד' או מה שזה לא יהיה, והכל כי הוא לא ידע לקרוא בגיל 4 ולא התקבל לגן נחשב.
הרבה מעבר לזה אין שם. הטיעונים שלו לא מי יודע מה חזקים. אחרי הכל, רוב האנשים שאומרים "שבע שקל" לא עושים את זה כי הם לא רוצים להתנשא על החברים שלהם, אלא כי על הזין שלהם החוקים של השפה הזאת, ואני נותנת להם קרדיט, לא בטוח שמוצדק, שהם באמת יודעים שצריך להגיד שבעה שקלים.
אבל הדבר הכי מעניין במאמר הזה הוא עובדת פרסומו בעיתון הארץ. אם יש מקום שמתנשא על קוראיו מבחינת העברית ומעדיף ביטויים וצורות כתיב שאין להם שום קיום מחוץ לכותלי רחוב שוקן 21, הרי זה עיתון הארץ.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
