עניינימים

צופן דה וינצ'י (להלן, צד"ו) הוא דוגמא מובהקת לשלם העולה על סכום חלקיו, ועוד נחזור לזה. זהו סיפור מתח בלשי על היסטוריון אמריקאי ושוטרת צרפתייה שחוקרים את מותו של אוצר מוזיאון הלובר בפריז. מכיוון שהנרצח היה חובב צפנים מושבע, במקום מותו הוא משאיר סימנים, שבעקבותיהם הולכים השניים, בתקווה לחשוף סוד גדול.

צד"ו הוא מסוג הספרים שברגע שפתחתם אותם, תתקשו להניחם מידיכם, וייגזר עליכם לקרוא בהם בכל רגע פנוי, עד לסופו של הספר, מקץ 444 עמודים. ולא שאין שם בעיות. מי שקרא בימיו מספיק ספרי בלשים, ראה מספיק סרטים ויש לו קמצוץ של היגיון בריא במוחו, יצליח לנחש כמה וכמה מן המהלכים קצת לפני שהם נחשפים בספר. היתרון הגדול שלו, ומה שאני אוהבת יותר מכל בספרים, הוא שהספר מלא באינפורמציה. לא אינפורמציה על מה עשו הגיבורים, אלא אינפורמציה היסטורית. מה שנקרא, נתוני אמת. נכון שמי שהקשיב היטב בשיעורי ההיסטוריה וקצת המתימטיקה יזהה את המושגים, אבל גם אם לא תלמדו שום דבר חדש, הספר מבטיח לכם תזכורת יעילה בלא מעט נושאים.

ובחזרה לשלם העולה על סכום חלקיו. מה ששני גיבורי הספר מחפשים אף הוא בגדר שלם העולה על סכום חלקיו ומהבחינה הזאת, הספר מקיים בעצמו את המסר שלו.

כמו שאתם מבינים מהפוסט הזה, מבקרת ספרים כבר לא אהיה, אבל בשורה התחתונה אני יכולה בשקט להמליץ על הספר הזה. במיוחד לאנשים שמחפשים ספר קולח. כמו שאני רואה את זה, הספר הוא הדרך הטובה ביותר להעביר טיסה לניו יורק (או כל מדינה אחרת ששעות הטיסה אליה מספיקות בשביל לקרוא 444 עמודים).