עניינימים

בג'ון גרישם נתקלתי לראשונה כשקראתי את "מוריד הגשם". זה לא הספר הראשון שלו ולדעתי כשהוא יצא כבר עשו סרטים מהספרים של גרישם, ובכל זאת, זו היתה פגישתנו הראשונה, וגם היא היתה לגמרי במקרה, באחד משיטוטיי חסרי המנוח, שנגמרו בדוכן הספרים החדשים בסטימצקי. אין כמו ספר חדש להרגיע נפש מבולבלת. כדאי לכם לנסות.

בכל מקרה, מ"מוריד הגשם" נהניתי עד קצות זקיקי שערותיי. בהיותי חובבת אנדרדוגים ומאבקים חסרי סיכוי, המלחמה של עורך הדין הצעיר וזוג הזקנים כנגד חברת ביטוח ענקית ומושחתת נגעה מאוד ללבי וכשהחלשים ניצחו בסוף, התרגשתי ושמחתי כמו שלא הרבה ספרים גרמו לי לשמוח. בהיותו הספר הראשון של גרישם שקראתי, גם לא הכרתי את התבניות שלו והכל היה חדש ומסעיר בשבילי.

לאחר שסיימתי את הספר ההוא, החלטתי שאני חייבת לקרוא עוד ספרים משל גרישם. "השותף" היה נחמד, אבל הרבה פחות מסעיר. נדמה לי שאת "פרקליט רחוב" כבר לא הצלחתי לסיים. מה לסיים? הסתכלתי עכשיו במדף הספרים ועדיין נעוצה חתיכת נייר בעמוד 52. עד כדי כך הספר לא עניין אותי.

לפני חודש בערך ראיתי את הסרט שנעשה על פי "משחק המושבעים" של גרישם. שוב מצאתי את עצמי נהנית מכל דקה, גם כאלה שהיו צפויות, וכשיצאתי מהסרט, החלטתי שוב לקרוא ספרים של גרישם. בצירוף מקרים מפליא, בדיוק יצא ספרו החדש של גרישם, "המושבע האחרון". מייד התיישבתי (או יותר נכון, נשכבתי. בדרך כלל אני קוראת במיטה) לקרוא אותו בציפייה גדולה.

בשורה התחתונה, כנראה שאני אוהבת את גרישם רק כשהוא מתאר מאבק של חלשים נגד חזקים, כמו ב"מוריד הגשם" וכמו ב"משחק המושבעים". בשאר המקרים אין לי יותר מדי סבלנות אליו. זה לא שהיו לי בעיות בקריאת "המושבע האחרון", אלא שהקריאה לא לוותה אצלי בשום רגש.

זהו סיפורו של בוגר קולג' צעיר שקונה עיתון מקומי בעיירה קטנה במיסיסיפי והופך למעורב בחיי הקהילה המקומית. קצת אחרי שהוא רוכש את העיתון מתרחש במקום אונס ורצח והעיתון, כמו כל העיר הקטנה, עוקבים אחרי הסיפור, המשפט שנעשה לרוצח וכל מה שקורה אחר כך. למרות שבשמו מופיע מושבע ולמרות שמתואר שם הליך משפטי, זהו לא ספר טיפוסי של גרישם ובמקום סיפור משפטי זהו סיפור על עיירה דרומית בשנות השבעים, על התהליכים העוברים עליה, האנשים שבה וכל מה שמסביב. זה לא רע, אפילו מעניין, אבל כמו שאם תלכו למסעדת דגים לא תצפו למצוא שם סטייק, טעים ככל שיהיה, כך לא לקחתי ספר של גרישם לידיים בשביל לקרוא דרמה חברתית, מוצלחת ככל שתהיה.

והנה עוד ביקורת