עניינימים

משום מה הצטרפתי מאוד מאוד מאוחר למהפכת הקומפקט דיסק. ואני מתכוונת ממש ממש מאוחר. נדמה לי שזה היה ב-96' או ב-95'. אני פשוט כמעט ולא נוהגת להקשיב למוזיקה בבית סתם כך להנאתי. לרוב זה רק כרקע למשהו אחר שלא דורש הרבה ריכוז, כמו ניקיונות או מקלחת.

בכל אופן, בגלל ההצטרפות המאוחרת, אני זוכרת עדיין את ההתרגשות שאחזה בי כשהלכתי לקנות את הדיסקים הראשונים שלי. עוד לפני שהיה לי מכשיר שינגן אותם, אגב. רק כהכנה. מכיוון שהייתי צריכה להפעיל שיקול דעת כלכלי, קניתי רק ארבעה דיסקים. את כולם הכרתי קודם מלשמוע אצל אחרים וכולם יצאו כמה שנים קודם, אולי למעט אחד.

והרי הם:

אהביני / רמי קליינשטיין - עד היום אחד האלבומים העבריים האהובים עליי ובעל ערך רגשי רב.

תקליט ראשון / גידי גוב - למרות שבתקופת התקליטים/קלטות מאוד אהבתי דווקא את 40:06.

זה רק אור הירח / אביב גפן - מדובר היה בהכאה על חטא. כשהייתי בצבא לגלגתי על שירלי ששמעה באוטו את אביב גפן, אבל מהר מאוד לא יכולתי להפסיק לזמזם את שיריו ועד היום "מיליארד טועים" הוא מהשירים האהובים עליי.

ארקדי דוכין / ארקדי דוכין - היה חדש יחסית כשקניתי אותו והיחיד שלא הכרתי בשלמותו. האמת שרציתי לקנות את "רדיו בלה בלה", אבל לא היה לי מספיק כסף. אל דאגה, זה תוקן בהמשך.