עניינימים

דווקא תכננתי לבגוד. בהרצל, החשמלאי שלי. לא ברור מה עבר לי בראש, העובדה שהחנות שלו היתה סגורה כשהחלטתי שאני צריכה חשמלאי גם עזרה לזה. אז הלכתי לחנות החשמל השנייה שבהמשך הרחוב ולקחתי את הטלפון של החשמלאי שלהם. קבענו להיום בבוקר, בין תשע לעשר. חיכיתי עד 11 והוא לא הגיע. יצאתי מהבית וישר הלכתי להרצל ומלאת רגשות אשמה ביקשתי שיגיע היום בערב. והוא הגיע, וסידר לי את כל בעיות החשמל, כולל בעיית המזגן הקופץ ולקח פחות ממה שחשבתי שזה יעלה.

סליחה, הרצל. לעולם לא אחשוב לבגוד בך שוב.

(ואם זה מעניין מישהו - לחשמלאים יש הרבה יותר עבודה בחורף מאשר בקיץ. גם כי בקיץ המכשיר החשמלי הרציני היחיד שעובד זה מזגן, וגם בגלל נטייתם של תנורים לשרוף את השקעים. "אם ידוע שתנורים שורפים שקעים", הקשיתי על הרצל, "למה מראש לא מייצרים אותם ככה שלא יעשו את זה?". "אההה", הוא אמר, "זה כי לייצר אותם מחומרים טובים שלא ישרפו את השקעים זה יקר")