עניינימים

הקמפיין הנוכחי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים המשווה בין נהיגה בשכרות לרצח (או אפילו רצח בכוונה תחילה כמו שמקריין אברי גלעד ברדיו) מזכיר לי קצת את הקמפיינים של הרשות למלחמה בסמים נגד מריחואנה.

נכון, יש אנשים שהיו מעורבים בתאונה קטלנית אחרי בירה אחת ויש אנשים שעישון כמות קטנה של גראס עורר אצלם התפרצות פסיכוטית או מה שהם לא טוענים שם, אבל רובם הגדול של הנהגים מסוגלים לנהוג מצוין גם אחרי שתייה של דברים יותר רציניים מבירה אחת ורובם הגדול מעשני המריחואנה לעולם לא יעברו לסמים קשים יותר.

להאשים את הבירה בתאונה זה לעשות עבודה קלה ולהתעלם מהאמת הקשה בהרבה לטיפול. זה לא האלכוהול שעושה נהגים לא זהירים, שחצנים או חושבים שהכביש של אבא שלהם, אלא בעיה אישיותית-התנהגותית, בדיוק כמו שלא המריחואנה גורמת להתמכרות להרואין. אפילו באתר של הרשות לבטיחות בדרכים מופיע מחקר הגורס שדיבור בסלולרי תוך כדי נהיגה, גם אם משתמשים בדיבורית, מסוכן יותר מנהיגה בשכרות.

קמפייני הפחדה כאלה הם בדרך כלל גזירה שהציבור לא רוצה או לא יכול לעמוד בה ומי שהגיע הביתה בשלום אחרי שתי בירות, כבר לא יקשיב לשום קמפיין, גם כשייאמרו בו דברים נכונים.