עניינימים

רק מחר למעשה, אבל הסיכוי שאזכור את זה מחר הוא קטנטן, אז קבלו כבר עכשיו פוסט יומולדת חגיגי.

בהכל אשם צביקה (שבינתיים עבר למחוזות אחרים) שדיווח בהתרגשות שבלוגים זה הדבר הבא, אבל חסרים בארץ בלוגרים רציניים שיכתבו על עוד דברים מלבד מה הם עשו היום והציע שאפתח בלוג. בשלב ההוא הייתי אחרי גמילה מאוד מוצלחת מהאינטרנט ולא כל כך בא לי להתחיל עם זה שוב, אבל הוא ביקש כל כך יפה, שלא לומר ניג'ס בלי הפסקה, שהבטחתי לחשוב על זה ושאם אמצא נושא לבלוג, אפתח אחד.

כמה ימים אחר כך מצאתי נושא. באותה תקופה היה לי מנוי לשני עיתונים, ידיעות והארץ, ומכיוון שדפדוף מדוקדק מדי בוקר וחיפוש שגיאות, ידיעות מצחיקות או שטויות מעצבנות שדרך כלל כותבים בעיתונים זה תחביב ידוע שלי, החלטתי שזה יהיה הנושא של הבלוג שלי ואף קראתי לו בהתחלה "כתוב בעיתון". הפוסט הראשון עלה בשבת בצהריים, 18 בינואר 2003, ולמחרת התחלתי באמת.

(הבלוג של צביקה נפתח שישה ימים קודם ושלושה ימים לפניי פתח עידוק את הבלוג שלו (אף הוא בעידודו של הצביק), והביא גם את עופרניקוס).

זהו בעצם. היו תקופות פוריות יותר ופוריות פחות ובשלב מסויים החלטתי להרחיב את הגבולות הנושאיים של הבלוג ושיניתי את שמו ל"עניינימים". השהות פה הרבה פחות אינטנסיבית מאשר בגלגולים וירטואליים קודמים שלי, לא היתה לו משמעות מקצועית עבורי ובכל ארבע השנים האלה שכבתי רק עם בנאדם אחד שהכרתי דרך הבלוג, וגם את זה עשיתי במשך שנתיים.

כך שאם לסכם, הבלוג הזה לא הביא לי עבודה ולא הביא לי זיונים, אבל בכל זאת אני מחבבת אותו ונראה לי שאשאר.