עניינימים

נמצא בספרה של הדס מטס, "רבע עוף". זאת בטח לא היתה הכוונה שלה, והספר בכלל עוסק ב"התמודדות היומיומית של אישה, רעיה, אם, בעלת קריירה שרואה את כל העולם שסביבה בפריזמה של 'אני שמנה'", אבל אצלי הפריזמה היא אחרת. העובדה שהגיבורה כל הזמן אוכלת לא ממש מטרידה אותי. מקסימום תיאורי האוכל קצת גורמים לי לרעב. מה שכן גורם לי למועקה גדולה זה תיאורי המפגשים המשפחתיים והמועקה שבחובת ההשתתפות בהם, ההערות הפולניות של החמות ועוד עניינים כאלה.

חוץ מהמועקה אני מאוד מרוצה מהספר. למרות הפסקה הקודמת שלי יש בו הרבה הומור וחן רב, והוא קולח וכתוב בשפה שבה גם אני מדברת. (אבל עם כמה שגיאות הגהה די מביכות, לתשומת לב הנוגעים לדבר).

אז בפעם הבאה שמישהו יעז לתהות לידי בקול רם מה עם משפחה, אני מייד שולחת אותו אל הדס (או אל בעלה, שבעצם אשם בהכל).

עדכון 24:30: טוב, כנראה שבכל זאת הספר משפיע עליי גם בעניין האכילה/שומן/דיאטה וכו', כי קצת אחרי 23:30, שזאת בערך השעה שבה רווית, גיבורת הספר, מתיישבת מול הטלוויזיה עם צלחת עמוסת אוכל, אני עליתי על ההליכון מול הטלוויזיה והלכתי שלושה קילומטר.