עניינימים

תרשו לי רגע לחלוק על טולסטוי. כל משפחה אומללה אומללה על פי דרכה? אני לא חושבת. אם נבדוק היטב את אומללותן של המשפחות סביבנו (מה שאף אחד לא עושה, כי כולם מסתפקים באומללות הפרטית שלהם), נגלה כי רוב האומללויות המשפחתיות מאוד דומות בבסיסן ונבדלות רק בתנאים הסביבתיים.

גם משפחת לבמרט, בספרו של ג'ונתן פראנזן "התיקונים" היא משפחה אומללה. לא שונה במיוחד ממשפחות אחרות, ובכל זאת, זה אחד הספרים הכי מדכאים שקראתי, ועוד לקח לי חודש וחצי לעשות את זה. הספר מחולק לכמה חלקים, כשכל חלק מוקדש לבן משפחה אחר (כל אחד משלושת הילדים וההורים) + עוד כמה חלקים, עם חפיפה מסויימת באירועים.

אם משפחת למברט היתה חיה בארץ ולא במערב התיכון של ארה"ב, היינו יכולים להגיד שמדובר במשפחה פולנית "קלאסית", שבה, על פניו, כולם מאוד מוצלחים, עם משרות טובות ומכובדות, אבל בפנים הכל רקוב. הבן הבכור, גרי, הוא יועץ השקעות מכובד, שהחליט, באופן בריא דווקא, לוותר על המירוץ לכסף ולהקדיש יותר זמן למשפחתו, אבל בינתיים הוא נאבק בדכאון קליני ובבעיית שתייה ומנסה להסתדר עם אשתו, שמסיתה נגדו שניים מילדיו. הבן האמצעי, צ'יפ, היה פעם בעל קריירה אקדמית מבטיחה, אך שורה של הסתבכויות רומנטית הותירה אותו מובטל וחייב כסף (בעיקר לאחותו) והוא נגרר לעבודה מפוקפקת בליטא. הבת הקטנה, דניז, היא שפית מחוננת, שמרוויחה הון, אך גם לה יש צרות רומנטיות שמסבכות אותה.

ויש גם את ההורים. איניד למברט היתה בחורה צעירה עם כישורים פיננסיים מרשימים, אך היא חיפשה גבר "טוב" להינשא לו ובחרה, בחירה אומללה ביותר, באלפרד, מהנדס צעיר, שעבד בחברת הרכבות. ביום, בזמן שבו מתרחש הספר, אלפרד סובל מפרקינסון ואופיו הבעייתי, שהתגלה מייד עם הכרותו עם איניד, אך היא, כדרכן של נשים רבות, חשבה שהוא ישתנה, רק מקצין.

הקריאה ברובה עוברת די מהר (יחסית כמובן. מדובר ב-664 עמודים) והעובדה שהספר ערוך בחלקים מאפשרת במידת הצורך לוותר על החלקים המייגעים יותר (אני מודה שדילגתי על קורותיהם של ההורים בהפלגת נופש שאיה הם יצאו, כי כל תיאורי הזקנים שם הוציאו אותי מדעתי וגם על חלק מקורותיו של צ'יפ בליטא).