| |
עניינימים
לראות את התמונה הקטנה |
 כינוי:
בת: 54 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 4/2007
רבע דו"ח קריאה: הבנות
התחלתי לקרוא את ספרה של לורי לאנסנס, "הבנות", שהוא כאילו אוטוביוגרפיה של תאומה סיאמית שאחותה מחוברת אליה בראש (אבל בעצם הרבה יותר, כי האחות לא משתמשת ברגליה ונתלית על התאומה המספרת), כשגם התאומה השנייה כותבת מדי פעם.
אחרי חמישים העמודים הראשונים חשבתי לנטוש את הספר. זה בלתי נתפש מבחינתי ואף גורם לי למועקה גדולה לחשוב על חיים שלמים עם אפס פרטיות. אחר כך עבר לי. גם בגלל שהתעוררויות ליליות בגלל כאב שיניים ובלי מחשב גרמו לי להמשיך לקרוא בכל זאת (הידעתם? בשכיבה כואב יותר מאשר בישיבה), וגם בגלל שבערך בעמוד 80 נחשף מידע מאוד משמעותי שגרם לי לרצות להמשיך לקרוא.
מכניס קצת לפרופורציות הספר הזה, כי מלבד החיבור בראש, סובלות התאומות, ובמיוחד זאת שלא כותבת, משלל בעיות בריאותיות, ולמרות שמדובר בפרוזה פיקטיבית (על אף שברשימת התודות של המחברת נמצאים כמה זוגות תאומים סיאמיים וספרים בנושא. במידע שם כנראה לא לגמרי מופרך), הוא גורם לנו להעריך יותר את החיים שלנו. ופרופורציות, לדעתי, זה אחד הכלים הכי חזקים בהישרדות האדם.
פרטים נוספים בהמשך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
