| |
עניינימים
לראות את התמונה הקטנה |
 כינוי:
בת: 53 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
| 6/2007
אין מילים
"לא רוצה יותר לרצות אותך, אומרת
לא רוצה יותר להיות שלך
ומשקרת לעצמי לשווא"
לא, הטקסט הנ"ל לא נלקח מבלוג של ילדה בת 16, אלא מתוך שיר שכתבה, הלחינה ומבצעת עינת אקר. גם רוב המילים שכותב דרור שוסטק, סולן להקת האנשים, מקלקלות את הרושם המצוין של הקול האלוהי והלחנים הלא רעים שלו. כולם רוצים היום את הטייטל הנחשק של "יוצרים", או סינגר-סונג רייטרים, כמו שקוראים לזה בלעז. חושבים שהכוונה מספיקה ואם שיר נכתב ישירות מהלב או מהבטן, אז זה בסדר.
זה לא בסדר, לא תמיד בכל אופן. ובכל מה שקשור למילים, עטם של לא מעט מוזיקאים צעירים קלה מדי. קצת ענווה לא תזיק פה. קחו לדוגמה את יהודית רביץ. על פי נתוני שירונט, רביץ ביצעה לבדה 121 שירים, מתוכם היא כתבה את מילותיהם של תשעה בלבד. סטטיסטיקה דומה יש גם לקורין אלאל (78/9), ואף אחד לא מטיל ספק בכישרונן של השתיים ובמקומן בספר שיר השירים הישראלי, אם היה לנו אחד כזה.
אבל היום יש תחושה שאם אתה לא כותב לעצמך את המילים אתה שווה פחות, וכולם רוצים פתאום להיות משק אוטרקי של שירים. רדו מזה, תנו לאנשים אחרים ומוכשרים מכם את התפקיד החשוב הזה ותתרכזו במה שאתם יותר טובים בו.
(ואם אתם חושבים שאין לי טענות על הלחנים של היום, אתם טועים, אבל על כך בפעם הבאה).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
