עניינימים

אח, איזה ספר חמוד ומקסים ועם זאת מפזר לא מעט חצי ביקורת לכיוונים שונים. היכרותי עם היצירה הפינית היא מאוד דלה ומסתכמת ב"איש ללא עבר" של אקי קאוריסמקי ובספר הזה של ארטו פאסילינה, אבל אם לשפוט משניהם, לפינים יש הומור מאוד מעודן, הומור של מחוות קטנות.

למעשה יש כמה קווי דמיון בין הספר והסרט. בסרט של קאוריסמקי הגיבור מאבד את זכרונו ועובר לחיות בשכונה ענייה בחברת אנשים פשוטים וחמים. ב"שנת הארנב" הגיבור פשוט מחליט לעזוב הכל, להותיר את עברו מאחוריו ולנדוד ברחבי פינלנד יחד עם ארנב אחד, שבתחילת הספר ניצל מדריסה.

חובבי החיות ישתגעו מתיאורי הארנב ומעשיו. בשיא הרצינות ובאותה מידה של תשומת לב שפאסילינה מקדיש לכל אחד אחר מהאנשים בספר, כך הארנב זוכה למלוא הכבוד שהוא ראוי לו. גיבור הספר, וטנן, הוא עיתונאי שמואס בחיים המסודרים בהלסינקי ויוצא למסע שבמהלכו הוא פוגש אנשים רבים, שומע סיפורים מבדרים ואף נתקל בכמה עוולות ומקרים אבסורדים, לרוב כאלה שנובעים מבעלי שררה כלשהם.

החלק היפה בכל זה הוא שלמרות שהספר תורגם רק עתה לעברית, הוא כבר בן 29 וזה גם ספרו הראשון של פאסילינה בכלל שמתורגם לעברית, ומדובר בסופר מאוד פורה. יהיה מעניין לקרוא דברים נוספים שלו.