עניינימים

מדי פעם, פה או בחיים האמיתיים, אני פוצחת בהרצאה על אוכל בריא ו/או לא משמין ועל מה ואיך צריך לאכול כדי לרזות, ורציתי להגיד שהכל קשקוש ואני סתם מזיינת את השכל. התקופות היחידות שבהן רזיתי ממש (לא 400 גרם לכאן או לכאן) היו אלה שבהן פשוט לא היה לי תיאבון. לא מתוך מחשבה שאני רוצה או צריכה לרזות ולא מתוך החלטה כלשהי. סתם לא הייתי רעבה.

טוב, אולי זה בכל זאת דורש הסבר קטן. למרבה השמחה (שלי. אתם רשאים לתת לי פה כאפות וירטואליות. אני יודעת שאני מעצבנת. להגנתי אומר שאני בפי.אם.אס ובמצב הזה אני מעצבנת עוד יותר מכרגיל. להגנתי 2 אומר שעברתי היום בצהריים עקירה כירורגית של שן שהיה צריך לחלץ אותה בחתיכות ממש קטנות ועכשיו כואב לי) תיאבון נמצא אצלי אחרון בסדר העדיפויות וכל דבר דוחה אותו - עייפות, כאב, שמחה, עצב. כל ערעור הכי קטן בשגרה והדבר הראשון שנעלם זה התיאבון שלי.