עניינימים

מבין חמשת החושים שלנו, השניים שהכי קשורים זה בזה הם הטעם והריח. כדי לתאר ריח משתמשים הרבה פכמים בדימויי טעם (נגיד ריח מתוק) ובלי ריח (נגיד כשמצוננים והאף סתום) קשה יותר להבחין בטעמים.

למה נזכרתי בזה? כי יצא לי לרחרח היום את הבשמים החדשים של קלווין קליין. אני אוהבת את הבשמים של קלווין קליין, והסיבה שאני אוהבת אותם היא שתמיד יש להם ריח של משהו טעים. זה לא שונה גם בבושם החדש. באופן לא ממש מפתיע גרסת הגברים טובה יותר והייתי מחה להתמש בה, אבל גם גרסת הנשים חביבה למרות נטייתה הקלה למתקתקות.

אה, וגם עשיתי היום עוגת פירות יבשים. זה היה על בסיס העוגה הזאת, רק שבמקום הרום השתמשתי בברנדי, במקום הצימוקים שמתי חצי כוס דבלים ועוד קצת יותר מחצי כוס תפוזים סינים מסוכרים (שאותם אין צורך להשרות באלכוהול), במקום שני שליש כוס סוכר שמתי רק חצי ועוד טיפה, במקום 125 גרם חמאה שמתי 100 גרם ועוד 2 כפות גדושות רסק תפוחים טבעי. וגם הוספתי כמעט כוס של אגוזי לוז וכפית מתערובת תבליני הפלא שלי (ראו בפיסקה הבאה). יצא מאוד טעים. אין לי כוח לצלם או לכתוב את המתכון המלא. אולי מחר.

היום שאלתי את האיש הנחמד בחנות הטבע/תבלינים שליד ביתי מה יש בבהרט שהוא מכין והוא אמר לי שקינמון, אגוז מוסקט, פלפל אנגלי, הל, ציפורן, פלפל שחור, כמון וכוסבר (בבהרט של פרג, אגב, יש רק קינמון, אגוז מוסקט, פלפל אנגלי, הל ושושנים). אז ביקשתי שיטחן לי תערובת שתכיל רק את חמשת המרכיבים הראשונים. השאלה היחידה היתה מה יהיו היחסים ביניהם. מה שעשינו בסוף זה 100 גרם קינמון, 30 גרם אגוז מוקט, 30 גרם הל, 50 גרם פלפל אנגלי ובערך 10 ציפורניים (כי אני לא כל כך אוהבת ציפורן). נראה לי שיצא לא רע, אבל אולי היה צריך להוסיף עוד קינמון (ואולי לא, כי בגלל הטחינה הטרייה, יכול להיות שהתבלינים האחרים יותר דומיננטיים בריחם, אבל מבחינת הטעם בכל זאת הקינמון יהיה יותר דומיננטי. 

ואחרון חביב: היום עשיתי משהו שלא עשיתי יותר מעשרים שנה ושתיתי כוס חלב. סתם ככה, חלב בלי כלום ישר מהמקרר. שכחתי כבר כמה זה טעים.