עניינימים

אני מתעבת את האופי הפולני (שאינו תלוי במוצא, ואני ממשיכה לכנות אותו ככה רק מתוך נוחות) על הצביעות שבו, הנימוס המופתי אך המזויף, הלהגיד משהו אחד ולהתכוון למשהו אחר, אבל יותר מהכל אני שונאת את המחמאות הפולניות.

לרוב מדובר במחמאה שעלבון בצדה ("התספורת החדשה שלך ממש יפה. הרבה יותר מוצלחת מהקודמת"), ולפעמים גם במחמאה לאדם אחד, תוך כדי השמצת מישהו אחר. אני מניחה שפה ושם גם אני חוטאת בזה, אם כי תמיד אחר כך אני נוזפת בעצמי, ולכן אני חושבת שמישהו צריך לפתוח סדנה למחמאות. משהו שילמד אנשים להחמיא רק כשהם חושבים שלצד השני באמת מגיעה מחמאה, אבל כשזה קורה - שהמחמאות יהיו מכל לב. בלי הסתייגויות או עלבונות מוסווים.