עניינימים

האמת שאני קצת מאוכזבת. בדמיוני ראיתי את הפוסט שאכתוב ובו ההרפתקאות מסמרות השיער שקרו לי כשהלכתי לתרום דם היום. כזכור, בפעם הראשונה שתרמתי דם, אחרי אסון ורסאי, זה נגמר בהתעלפות מפוארת ובילוי של כשעתיים על רצפת תחנת מד"א ר"ג, ובפעם השנייה, לפני שנה, הצלחתי למלא רק חצי שקית והשאר נשפך לי בתוך היד.

הפעם החלטתי שזה יהיה הניסיון האחרון, ואם הוא לא יצליח, אבין את הרמז. לזכותי ייאמר שעשיתי הכנות מדוקדקות לאירוע, ובראשן להעביר את מקום התרומה ממד"א ר"ג, שבנק הדם בו פתוח רק בבקרי שישי, למד"א ת"א, שניתן לתרום בו דם גם באמצע השבוע וגם אחה"צ. ההכנה השנייה היתה בתחום האוכל, ועד שתיים בצהריים הספקתי לאכול כחצי כיכר לחם אגוזים וצימוקים עם חמאה ותפוח קטן אחד, וגם שתיתי כדבעי.

התוצאה היתה שהווריד נמצא בקלות, הדם זרם בקלות והכל עבר בשלום בלי צל צלה של סחרחורת (גם באדיבות שתי כוסות קפה ששתיתי אחרי התרומה + כמה עוגיות). מה שכן, לאנשי בנק הדם אין יותר מדי חוש הומור. הם נעלבים כששואלים אותם הם הם נותנים יחס יותר טוב לאנשים שסוג הדם שלהם הוא מינוס, ומאוד לא מומלץ להגיד להם כשאתם הולכים לעשות פיפי שאם אתם לא חוזרים, שיבואו לראות מה קורה, כי אז הם ילוו אתכם לשם וישאלו כל עשר שניות אם הכל בסדר.

סיכום במספרים:

כשיצאתי בבוקר מהבית שקלתי 55.4 ק"ג, לחץ הדם שלי היה 120/80 והדופק 60. כשחזרתי מקץ עשר שעות שקלתי 55 ק"ג (אני מנחשת שחצי ליטר דם שוקל קצת יותר מחצי קילו), לחץ הדם שלי היה 117/82 והדופק 76.