עניינימים

קראתי היום שהדרדסים חוגגים 50, ולרגל האירוע הופקו פרקים חדשים בסדרה. זה הזכיר לי שב-1981, כשהייתי בת עשר, התחיל אצלנו בכפר חוג כדורסל לבנות. ברור שהלכתי, בכל זאת כדורסל היה מקור לגאווה לאומית בשנים האלה, וכבר דמיינתי איך אני שמה שוב את ישראל במפה, הרבה לפני שבכלל היתה פה ליגה מקצוענית לנשים (או שהיתה כבר? תשיגו לי רגע את אורנה אוסטפלד).

בכל אופן, הלכתי כמה פעמים, אבל אז המוטיבציה שלי ספגה פגיעה אנושה, כשהעבירו את החוג ליום שבו שודרו הדרדסים. שיקול דעת מהיר של בעד ונגד הכריע לטובת היצורים התכלכלים, וכך פספסתי קריירה מזהירה.

(זה, והעובדה שהקורדינציה שלי חמקמקה אף יותר מיציבותה הנפשית של בריטני).