עניינימים

לא, לא קשור לסרטו של מייק לי. זהו שם ספרה הראשון של שוש עטרי.

כמה מהאנשים שאני מכירה הרימו גבה מזלזלת כשסיפרתי להם ששוש עטרי כתבה ספר, אבל אני דווקא תליתי בו כמה ציפיות. למרות שאת עטרי אני מכירה בעיקר ממפעלותיה ברשת ג' של האייטיז, דווקא סמכתי עליה והאמת שלקח כמעט חצי ספר עד שהתבדיתי.

"סודות ושקרים", שאני מחבבת את עיצוב העטיפה שלו, הוא רומן בגוף הראשון שגיבורתו היא שירה מילר. בחורה בת כארבעים שמספרת את קורות חייה בהווה ובעבר לסירוגין. חיים לא קלים היו לגברת מילר מאז שנולדה למשפחה דתית ברחובות ועד היום, כשהיא תל אביבית חילונית שמתפרנסת מחיבור תשבצי היגיון וחידונים. הספר מתחיל מצויין. עטרי, בדיוק כמו שציפיתי, יודעת לכתוב, היא אינטליגנטית, יש לה עברית טובה וחיבה למשחקי מילים. משום כך ממש נהניתי מ-150 העמודים הראשונים (מתוך כ-470) וחיכיתי לכל רגע פנוי בשביל להמשיך ולקרוא.

הבעייה היא שאחר כך הספר, כמו הגיבורה שלו, מתגלה כמעיק ברמות כאלה שאני פשוט לא מסוגלת לסיים אותו. לשירה מילר יש דפוס מאוד הרסני בכל מה שנוגע למערכות יחסים. היא מנדנדת לבני זוגה כבר בתחילת הקשר, מוצאת סיבות טפשיות למה לקשר אין סיכוי ובוחנת ומנתחת עד זוב דם כל הברה שבן זוגה אומר. רובנו (חוץ מכמה בנות מזל) מכירות על בשרנו את הדפוס הזה, אבל עוד לא פגשתי אף בחורה שהוא כל כך חמור אצלה ואצל הרוב המוחלט של הבחורות, ברגע שמגיע מישהו שמתאים להן ויש להן בטחון בקשר, פתאום הדפוס נעלם והאמון והיחסים הבריאים דוחפים החוצה את האובססיות.

בעייה נוספת היא היהירות של עטרי. אולי אני טועה, אבל יש תחושה חזקה שעטרי כותבת בספר על עצמה או לפחות היא נתנה לגיבורה שלה לא מעט מאפיינים שלה עצמה. משום כך זה די מעצבן לקרוא את כל וידויי ה"הייתי הכי חכמה" ו"אני מבריקה, יפה ומוצלחת". גם פה, בחורות מהחיים שנוהגות ככה בדרך כלל מחפות על מחסור חמור בביטחון עצמי ומעיקות בכך על סביבתן.

אני אחכה בסבלנות לספר הבא של עטרי, בתקווה שהיא תרגע קצת.