קשה לי להאמין שיש פה מישהו שלא שאל את עצמו את השאלה הזאת. אתמול היא עלתה אצלי שוב בעקבות הצפייה ב"הזייפנים". רוב האנשים רוצים לחשוב על עצמם כעל מי שהיו שורדים, תוך שהם מתעלמים מהעובדה שלפעמים כדי לשרוד היה צורך בתכונות שלא בטוח שהייתם גאים בהן בעתות שלום. גם אני טענתי בהתחלה בלהט שבטוח הייתי שורדת, אבל במחשבה שנייה אני נאלצת להודות שבטוח לא. אני מניחה שפי הגדול היה חורץ את גורלי כי לא הייתי יכולה להמנע מלהגיד את דעתי ובוודאי הייתי אומרת לקצין הנאצי הראשון שמורה לי לעשות משהו שלא תואם את רצוני באותו רגע שיילך להזדיין.
"הזייפנים" הוא הנציג האוסטרי בטקס האוסקר שמתקיים מחר בלילה (עדכונים ופרשנויות לייב תוכלו למצוא פה), שם הוא מועמד לפרס הסרט בשפה זרה, אותו פרס עליו מתמודד גם "בופור" שלנו. העובדה ש"הזייפנים" עוסק בשואה גם הופך אותו לקצת שלנו, והשאלה היא האם חברי האקדמיה מעדיפים את היהודים שלהם מתחבטים מעמדת כוח ("בופור") או מתחבטים מעמדת חולשה ("הזייפנים").
על האפשרות שאחד משלושת המועמדים האחרים יבחר אני מעדיפה לא לחשוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: