בגלל שהייתי ילדה מאוד מאוד רזה, בכל פעם שהבעתי איזושהי התעניינות, ולו חלקית בלבד, במזון מסוים, אמא שלי מיהרה להכין לי אותו והיתה ממשיכה להכין לי אותו שוב ושוב. אלא שאז, כמו עכשיו, הייתי גם משתעממת במהירות ומה שמצא חן בשבוע אחד כבר לא רציתי לאכול בשבוע שאחרי. וכך בכל פעם היו לי תקופות של מאכלים אהובים, שהייתי אוכלת רק אותם, עד שהיתה מגיעה התקופה הבאה.
זה לא לגמרי עבר לי, ועכשיו, למשל, אני בתקופת הגבינה הלבנה שלי, גם בגלל שקיץ ואין לי כוח לאכול דברים שדורשים לעיסה רבה וגם כי אני טיפה רוצה לרזות. אז קודם כל הרשו לי להתפעל מזה שסקי היא גבינה ממש ממש טעימה. ושנית, צריכת הגבינה שלי היא באופן שמחזיר אותי ישירות לילדותי: אני מערבבת גביע גבינה עם פרוסות מלפפונים וזיתים, לזכר הסנדוויצ'ים האהובים שהייתי אוכלת פעם.
(אגב, הרצון שלי לרזות מעט לא מפריע לעובדה שעם בוא החמסין הראשון אני ממלאה את פריזרי במארזי מיני מגנום אקוודור, ואוכלת בערך אחד ביום. אם אני לא טועה זהו הקיץ השלישי שהמגנום אקוודור מקנן פה ומבחינתי עוד לא נולד הארטיק שיתחרה איתו).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: