עניינימים

מהבוקר אני לא מרוכזת באופן קיצוני ומבולבלת באופן בינוני. אולי זה קשור לעובדה שכבר יומיים אני ישנה די מעט ודעתי מוסחת בקלות. השיא, ויש לקוות שהסוף, ארע לפני כשעה וחצי עת נקעתי את הקרסול באופן מפואר.

זה קרה כשרצתי לתוך בניין בוער כדי לחלץ שני ילדים שנלכדו בקומה הרביעית, ואז, כשהוצאתי אותם החוצה בשלום ובבטחה, מעדתי על אבן קטנה, עיקמתי וסובבתי את הקרסול. זאת הגרסה שאני דבקה בה, אם כי תמיד יש אפשרות שסתם קמתי מהכסא בעבודה, לא שמתי לב למשהו שעמד בדרכי ושנייה אחר כך מצאתי את עצמי על הרצפה עם קרסול מסובב.

הבשורה הטובה היא שעכשיו אני כן מרוכזת. רק בדבר אחד, אבל גם זה משהו. ועכשיו לשלב השאלות: קרח אני לא אוהבת (זה קר!) עד כמה זה באמת נחוץ? ותחבושת אלסטית צריך לשים גם אם אני יושבת במיטה ולא זזה, או רק כדי ללכת? ומה לגבי הלילה? כדאי לישון עם תחבושת פן יהיה לי חלום פעלתני במיוחד ואזוז פתאום או שכדאי שהרגל תנשום? ולסיום? יש מה ללכת לרופא או שהוא רק יגיד לי לנוח?

עדכון 20:20: ובכן, חזרתי הביתה ב-16:30, ישבתי שעתיים ללא תנועה והכל היה די בסדר, ואז הייתי צריכה פיפי. ובכן, תנו לי להגיד לכם: לנסות לזוז אחרי שעתיים ללא תנועה זה ממש כואב. מאז עשיתי את המסע הזה עוד פעם והמאמץ כל כך גדול שזה מעלה לי את החום. אני מנסה לדרוך קצת על הרגל (על האצבעות, כי על העקב אין מה לדבר רגע), אבל זה מצליח לי מאוד בקושי רק בדרך חזור.

חוץ מזה, נראה לי שיש סיבה נוספת לעיקום הרגל מלבד זה שהייתי לא מרוכזת. הייתי היום עם חצאית וכשאני לובשת חצאית ויושבת רגל על הרגל, הרגל העליונה, שהיא בדרך כלל השמאלית, תמיד נרדמת לי. יכול מאוד להיות שזה היה המצב ואז כשדרכתי על מה שלא דרכתי שם, הרגל הרדומה לא הרגישה בזה ולא יכלה להתחמק.

מזל גדול שבדיוק אתמול צבעתי את ציפורניי לכבוד היונייטד