עניינימים

קפאין הוא לגמרי לא הסם שלי, ובכל זאת מה שהכי היה חסר לי בחמישים וקצת שעות האלה זה קפה. הצלחתי להסתדר לבד עם הכל (בהזדמנות אולי אספר חוויות מהמקלחת), אבל לסחוב כוס קפה מהמטבח זאת היתה משימה בלתי אפשרית. לא מצאתי שום תרמוס ולמרות שכמה וכמה אנשים טובים הציעו לעזור בכל מה שאבקש, נראה לי מוגזם לבקש שמישהו יבוא אליי רק כדי להכין לי קפה.

אז עכשיו אני שמחה לבשר שהצלחתי להגיע למצב שבו אני צולעת באופן יציב מספיק בשביל לסחוב איתי ספל קפה חם. הנפיחות די ירדה, כלומר התפזרה באופן שווה מסביב לקרסול ולא הנפיחות הכדורית מהתמונה ביום חמישי. מדי פעם, כשאנימורידה את התחבושת האלסטית, אני מורחת ג'ל רסקיו, שאין לי מושג אם הוא עושה משהו, אבל הוא קריר ונעים. מחר אקנה משחת ארניקה ואולי גם וולטרן, כי המקום גם קצת חם ואדום (שזה כבר קשור למפרקים הבעייתיים שלי). חוץ מזה גם מצבה של הרגל הבריאה, שאתמול מאוד כאבה בגלל העומס על השרירים, גם משתפר. בקיצור, כנראה שאשרוד.