עניינימים

כבר הזכרתי פה ושם את הזכרון הויזואלי הבלתי קיים שלי בכלל וזכרון הפרצופים הנוראי שלי בפרט. הסיכוי היחיד שלי לזכור פרצוף שראיתי פעם או פעמיים הוא אם יש בו משהו זכיר במיוחד, אבל אם המשהו הזכיר ייעלם (תספורת שתשתנה, מישהו שהיה שמן ורזה, נקודת חן שהורדה), גם הזכרון שלי יתפוגג. בדיוק השבוע סיפרתי על זה למישהו וגם הזכרתי את העובדה שמה שבדרך כלל מציל אותי מאי נעימות זה שקולות אני דווקא זוכרת מצוין, ולכן אם הבנאדם שאין לי מושג מיהו ידבר איתי קצת, יש סיכוי שאזהה אותו לפי קולו.

בכל אופן, קיבלתי קודם מייל ממישהי שעובדת כעוזרת מחקר במעבדה לחקר התפיסה הויזואלית, שגם הזמינה אותי עקרונית להשתתף במחקר וגם ביקשה לסייע לה לאתר אנשים נוספים עם בעיות דומות. פרטים בהמשך.

(*) מדובר במשפט שקרי. בדרך כלל אני אפילו לא יודעת שמדובר במישהו שאני אמורה להכיר.