עניינימים

במוסף הארץ השבוע התפרסמה כתבתה של ורד לוי-ברזילי תחת הכותרת "אשליית השדיים המשוחזרים", שעסקה, כמתבקש מהכותרת, בנושא שיחזורי השד לאחר כריתה כתוצאה מסרטן. במיוחד נטען שם נגד נטיית הפלסטיקאים להמליץ לנשים העומדות בפני ניתוח כריתה לבצע את השחזור באותו ניתוח. מהכתבה עולה שזה לא שהולכים לישון עם שד מסוג אחד וקמים עם שד דומה מסיליקון, אלא שניתוח השחזור דורש החדרת שתל זמני שאותו מנפחים מדי שבוע-שבועיים ורק אחר כך מחליפים אותו בשתל הסיליקון המוכר שרואים על מיטב הדוגמניות. למרואיינות בכתבה יש טענות קשות ויש שם הרבה סיפורים על שחזורים שנכשלו.

אולי כתגובה לכתבה הקשה ההיא התפרסמה היום בידיעות כתבה של שיר-לי גולן-מאירי: "שחזורי שדיים: איך זה עובד באמת". תשכחו מסיפורים על שחזורים שלא הצליחו. הכתבה בידיעות היא מאוד פרו-שחזור מיידי. נכון שהפלסטיקאי המרואיין מציג את עניין השתל הזמני ("לעתים, ניתן לכרות את כל רקמת השד ולשמור את מעטפת העור ואז למלאה בשתל סיליקון, שהוא זהה לתותבת המשמשת במקרים של הגדלת חזה מטעמים אסתטיים. לרוב זה לא אפשרי ואז אנחנו משתמשים במשתל שהוא בעצם מותחן-סיליקון"), אבל בשום מקום לא נאמר שם את מה שמסופר בכתבה ב"הארץ", שמותחן הסיליקון הזה מנופח עד לפי שניים מהגודל של השד השני, כדי להכשיר מקום לשתל הקבוע, ועד שהוא מגיע האשה המסכנה נאלצת להסתיר את העיוות החדש בגופה.