מאז יום חמישי בערב, כששמעתי במקרה את "אלינור ריגבי", אני מסתובבת עם המשפט הזה ומחכה לרגע שבו אוכל להשתמש בו ככותרת. מכיוון שלא מצאתי, החלטתי לכתוב פוסט שלם רק כדי להצדיק אותו (וגם כן לא ממש), אם כי המנויים לא קיבלו עדכון על הפוסט הזה, כי זאת נראית לי קצת הטרדה.
בכל אופן, קבלו מסקנות ביניים לאחר שבועיים של שימוש במסחטת המיץ החדשה שלי:
* נבטים ועלים מחוללים פלאים בכל מיץ. על הפטרוזיליה כבר כתבתי פה ולאחרונה ניסיתי גם נבטי חמניות שהיוו תוספת מבורכת למיץ הסלט (עגבניות, פלפל אדום וגזר) שלי.
* המיץ הכי טוב שהצלחתי להוציא תחת ידי היה מיץ תפוחים ונבטי ברוקולי.
* החלטתי לא להקפיד יותר מדי על חוקי דיאטת המיצים, ואני כן משתמשת בשאריות הלא סחוטות.
* זה נכון מה שאומרים לגבי תחושת השובע. מאז שהתחלתי לשתות מדי יום 800 מ"ל (כגודל התרמוס שלי) של מיץ אני מוצאת את עצמי אוכלת הרבה פחות מכל השאר.
* המסחטה של מג'ימיקס מאוד קטנה ויפה והפתח שלה מספיק רחב (לא לתפוח שלם, אבל חצי תפוח נכנס בקלות), אבל לגודלה האסתטי יש מחיר. העובדה שאין מיכל נפרד לפסולת (שכאמור אינה פסולת כלל וכלל) גורמת לזה שהזרימה בתחילת הסחיטה גדולה יותר מאשר בסופה, ולכן כדאי לסחוט את העלים למיניהם בהתחלה ורק אחריהם את שאר הירקות/פירות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: