עניינימים

והנה החתול והסורגים של קוקסטה. ושימו לב לדימיון בין הסורגים בשתי התמונות. מפאר היצירה האדריכלית של שנות הארבעים.

האם העובדה שיש לי משיכה פתאומית לחלונות מעידה על כך שאני זקוקה לחופש? לא נכחיש זאת. בכל אופן, הנה אחד מהחלונות בביתי. על העיצוב לא אני אחראית ואין לי מושג מי כן. אולי זאת היתה האופנה כשאסתר גרינברג גרה פה.

ואם גם אתם רוצים לצלם את אחד החלונות בביתכם, עם או בלי הנוף שנשקף ממנו והחתול שייושב עליו, אתם מוזמנים לעשות כן ולשלוח לי לינק או תמונה באימייל [email protected].

(קטונתי מלהיות מאנשי הפרויקטים. אני אפילו לא יודעת איך מצרפים את שתי התמונות כך שהחלונות יהיו זה לצד זה (ואולי מישהו עם לב טוב ומעט יותר כשרון יעשה את זה בשבילי?) ובכל זאת, אולי יצא מזה משהו נחמד שיעסיק אותי עד שאצא לחופש שלי ביום רביעי).