 כינוי:
בת: 53 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 1/2003
על נירה רוסו לא הייתי מאמינה
במוסף "גלריה" של היום התכבדה נירה רוסו להגיש לקוראיה המסורים מתכון לקדירת עוף ואורז.
רוסו היא כותבת מוצלחת שתמיד נעים לקרוא ואת מתכוניה היא מתבלת בסיפורים, טיפים ועצות. מעין הגירסה המתוחכמת והרגועה של אודטה שוורץ.
ועם כל זה, שמישהו יסביר לי מה עושה במתכון שלה המשפט הבא: "הארוחה הזאת בסיר היא כעין מיזוג בין ה"פאלה" הספרדית ל"אורז קון פויו" הקסטיליאני".
פאלה??? הרי מן המפורסמות הוא שאת האות L כשהיא מוכפלת הוגים בספרדית במשהו שנשמע יותר כמו Y.
ופאיה, למי שתהה, נראית פחות או יותר ככה.
שבת שלום ובתיאבון
| |
רצח בפארק הירקון
עיתון תל אביב מפרסם היום כתבה על 24 השעות האחרונות של לימור רימוק, שגופתה נמצאה ביום חמישי שעבר בהדר יוסף.
הרבה עניין אין בכתבה הזאת וזה יותר נראה כמו איזו עבודה מחופפת של אנשים שרוצים למכור את העיתון, אבל אין להם ממש מה להגיד או שיש להם, אך הם לא יכולים להגיד את זה.
כך היה לפני כמה חודשים עם התאבדותה של יעל העליון. בהעיר יצאו מייד בכתבה גדולה שממנה ניתן היה ללמוד שהעליון נפלה/קפצה מהחלון לאחר שהיא שמעה מידע מסעיר על אחד מבני משפחתה. מה היה אותו מידע? באותו זמן הדבר לא צוין בכתבה וכך במשך מאות מילים שסבבו על ריק היה אפשר לקרוא על "השעות האחרונות" של חייה בלי שזה אמר משהו למישהו. שעות אחרונות בדרך כלל לא מודעות לגודל המעמד שלהן והן עלולות להיות מאוד נטולות פואנטה. אולי אלה השעות האחרונות שלי ואחר כך בהעיר יכתבו שבשעה 18:07 כתבתי את המשפט הזה?
ובחזרה לרצח שבפארק הירקון, הנה מה שאני יודעת: הנרצחת והכנראה רוצח היו חברים במשך שנתיים-שלוש, היא נפרדה ממנו מפני שהיא טענה שהוא מטורף. יום לפני שהיא נסעה להפגש איתו היא חלמה עליו, קמה בבוקר ואמרה שהיא מוכרחה לפגוש אותו. היא אכן נפגשה איתו וכנראה שגם היה מעורב בזה סקס בהסכמה (מה שנקרא "סקס עם האקס", זה לא לגמרי בלתי מקובל) וכנראה כשהיא רצתה ללכת, זה לא ממש נראה לו. אה, ובעניין היו מעורבים סמים. הרבה סמים.
כמובן שגם לדיווח שלי יש להתייחס במידת הספקנות הראויה.
| |
ובידיעות דממה (2)
לפני מספר חודשים, כשצומצמו שידוריו של ערוץ 10 והתרסקותו הוכרה באופן מעשי, הורידו במוסף "24 שעות" את לוח השידורים של הערוץ. הלוח, בן שני העמודים, כולל את ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 3, ערוץ הסרטים, חינוכית 23, ערוץ 33, ערוץ 8, ערוץ ההיסטוריה, נשיונל ג'יאוגרפיק, יס פלוס, בריזה, YTV, ערוץ ויוה, החיים הטובים, ערוץ הילדים, הופ!, ערוץ הספורט והולמרק.
לפני כשבוע עלתה מהדורת החדשות החדשה של ערוץ 10, שביום ראשון הקרוב תצטרף אליה גם מיקי חיימוביץ' ועוד קודם עלה שם לוח שידורי בוקר ועוד לפני כן התחדשו שם כמה מתוכניות הערב.
ובידיעות דממה.
קראתי באיזשהו מקום השערה שאולי זה קשור בעובדה שלידיעות יש אחוזים בערוץ 2, אך אני נוטה לפסול אפשרות זאת על הסף. יותר הגיוני שההתעלמות המופגנת בערוץ 10 קשורה איכשהו לפרסום מודעות בידיעות. אולי ידיעות נוקטים בסנקציה הזאת כלפי ערוץ 10 משום שהאחרונים מסרבים לפרסם שם. אין לי תשובה, אך אמשיך לעקוב.
ושני ציטוטים מבכירי ערוץ 10 אתמול:
"אחד, עמרם מצנע" (יעקב אילון ממחיש ביעילות את תוצאות הבחירות)
"אריאל שרון דיבר עם בנימין נתניהו ושאול מופז, ואחד מהם, ששמו בנימין נתניהו, צריך עכשיו לחשוש" (עמנואל רוזן מתפייט)
| |
ובידיעות דממה
אתמול פרסם עמיר רפפורט במעריב ידיעה על קצין ביחידה 8200, שסרב לספק נתונים לקראת תקיפה של חיל האוויר משום לדעתו היה מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל שתגרום למותם של חפים מפשע. התקיפה לא בוצעה לפחות בגלל שהקצין לא העביר את אותם נתונים ובעקבות הפרשה הוא הודח מתפקידו.
ובידיעות דממה.
היום התפרסמה כתבת המשך לאותו סיפור ושם כבר התברר שחיילי היחידה התרעמו על הדחת הקצין.
ובידיעות עדיין דממה.
| |
חוזרים לבית הספר
הבוקר חזרתי בפעם השלישית לבית הספר על שם דוד בן גוריון בשביל למלא את חובתי האזרחית. סך הכל זוהי הפעם החמישית שאני מצביעה (לפני עידן בן גוריון הצבעתי בבי"ס על שם מישהו אחר ובביה"ס לחיים מיסודו של צבא ההגנה לישראל) ועדיין אני מתרגשת כל פעם מחדש.
גם בעיתונים יש תחושת חג והבחירות תופסות כמעט את כל העמודים, מה שגורם לכך שאין לי מה להגיד, כי בשביל דברים חשובים יש את הצביק, אני חרטתי על דגלי את הטפל והלא חשוב. מה שכן, במוסף "24 שעות" של ידיעות יש עמוד שלם שמוקדש לטבלת הימורי בחירות, שבה ארבעה אנשים יכולים לכתוב את הימוריהם, עוד שלוש עמודות מוקדשות למדגמי ערוצי הטלוויזיה והעמודה האחרונה שמורה לתוצאות האמת, כשאת שולי העמוד מעטרים איורים חביבים של אמי רובינגר. מדובר בפתרון כל כך פשוט וקל למילוי שטחים בעיתון שאני מתפלאה שלא משתמשים בו יותר: טבלת הימורי רייטינג של תוכניות טלוויזיה, טבלת הימורי תוצאות האירוויזיון וטבלת הימורי מיקום הפיגוע הבא ומספר ההרוגים והפצועים, עם עמודות לתוצאות הדיווחים הראשוניים של ערוצי הטלוויזיה השונים, שנוטים להשתנות מאחד לשני ומנתוני האמת. חבל רק שבמוסף המיוחד לפתיחת ליגל העל בכדורגל, שמפרסמים העיתונים בכל שנה אף פעם אין מספיק מקום בשביל לכתוב את תוצאות האמת.
| |
כתוב במכתב שקיבלתי מהבנק
"לקוח נכבד,
במסגרת יישום הוראת חוק איסור הלבנת הון התש"ס 2000, נדרשת המערכת הבנקאית לקבל מכל אחד מהלקוחות הצהרה האם הוא פועל בחשבון בעבור עצמו או כנאמן בעבור אחר. מצורף בזה, טופס 'הצהרה על נהנה'".
לא חבל על הכסף שבנק לאומי (ואולי עוד בנקים?) הוציאו על הדפסת הנייר הזה ושליחתו לכל לקוחותיהם? לא היה עדיף קודם לבדוק האם יש לי הון לפני שאוסרים עלי להלבין אותו? אי אפשר כבר להוציא דו"ח ממחשבי בנק לאומי של כל הלקוחות שיש בחשבונם כסף מעל סכום מסויים (נגיד, 50,000, למרות שגם זה נחשב מעט במושגים של הלבנת הון) ורק ללקוחות אלה לשלוח את המכתב?
| |
אמאל'ה
קמתי, התרחצתי, התלבשתי, פתחתי ידיעות וקיבלתי חום.
הכותרת היתה חד משמעית: "ארה"ב תפעיל נשק גרעיני בעיראק". מלבד הכותרת היתה גם כותרת משנה שסיפרה שארה"ב תהיה מוכנה לתקוף מ-15 בפברואר והמשך בעמודים 14-15.
בעמ' 14, שם הופיעה הכותרת "מתקפת הטילים הגדולה בעולם", סופר ש"העיתון לוס אנג'לס טיימס דיווח אתמול כי בכירים בצבא האמריקני אינם מוציאים מכלל אפשרות שימוש בנשק גרעיני נגד הבונקרים שבהם מטמינה עיראק את הנשק להשמדה המונית - אם לא תימצא דרך אחרת לניטרול נשק זה".
אתם מבינים? התקיפה הגרעינית שנראתה מאוד ודאית בעמוד 1, הפכה ל"אינם מוציאים מכלל אפשרות" ו"אם לא תימצא דרך אחרת" בעמוד 14.
מתי כבר מישהו יגיש תביעה ייצוגית נגד ידיעות על כותרות שגורמות לחרדה ובעקבות כך לירידה בתפקוד, צריכת תרופות ופגיעה באיכות החיים?
מה שכן, נדמה שעורך העמוד הראשון של ידיעות התבלבל וחשב שהוא עורך את עמודי האמצע. ממש באמצע העמוד הראשון מצולמים פיל וג'ירפה ואנו מדווחים שבספארי החל מבצע חיסון נגד אנתרקס לפילים ולג'ירפות. עוד באותו עמוד, הפניה לידיעה על מכת פריצות בסיטי טאוור וידיעה טרגית, אך גם כזאת שמקומה בעמודי האמצע, על אב שעמד לתרום לבנו כליה ולפני שהספיק לעשות זאת הוא צנח ברחוב ומת.
איך אומרים בתקשורת? שיהיה שבוע טוב, עד כמה שזה ניתן.
| |
האם יש בירדן אדם אחד עם סורק וחוש אקטואלי?
במוסף 24 שעות של ידיעות מתפרסמת היום כתבה של סמדר פרי על עיתון ירדני שפרסם מאמר מקיף על חיי המין של הנביא מוחמד. כשהתגלה המאמר נאספו כל העותקים מהחנויות, מערכת העיתון נאטמה ועורכיו נעצרו ונלקחו לחקירה על ידי השב"כ הירדני.
כל מה שאנחנו צריכים עכשיו זה ירדני אחד עם סורק שגם הספיק לקנות את העיתון וגם סרק את הכתבה והעלה אותה לרשת. שם העיתון הוא "אל הילאל". אנא הפעילו את כישורי החיפוש שלכם וספרו גם לכל חבריכם, בתקווה שמישהו ימצא את המאמר הנ"ל.
ביחד, כמו שאומר הצביק, נצליח לעשות את מה שלא הצליחו לעשות בידיעות (או שלא רצו. אולי פרסום המאמר הנ"ל בעיתון ישראלי עשוי להתפרש כתקרית דיפלומטית חמורה של ישראל עם ירדן. לאינטרנט, כידוע, אין את המגבלות הנימוסיות הנ"ל.
יום נפלא לכולם.
והרי עדכון: הפעלתי את קשריי ויש סיכוי לא רע שהכתבה המדוברת תגיע לידיי.
| |
ריקוד השמש
שמעתם על פסטיבל סאנדנס, פסטיבל הקולנוע העצמאי שנפתח ביום חמישי שעבר ביוטה? אם אתם קוראי הארץ בכלל ומוסף גלריה בפרט, תוכלו לקרוא על זה רק היום, באיחור של שבוע.
הארץ, למי ששכח, הוא עיתון יומי. סאנדנס הוא פסטיבל חשוב. מוסף תרבות אמור לדווח על פתיחת הפסטיבל הזה בזמן אמת ולא שבוע אחרי (ועוד עם טעות, כי בהארץ נכתב שהפסטיבל נפתח ביום רביעי שעבר, כשבעצם הוא נפתח ביום חמישי). במקרה כזה אולי עדיף שלא לדווח בכלל.
| |
דבר העורך
דבר העורך הוא כלי חשוב שאומר הרבה על קו העיתון ואופיו של העומד בראשו. אפשר להשתמש בדבר העורך כדי לספר לקוראים במה עוסק העיתון, כמו שנעשה למשל ב"רייטינג", שם מתמצת העורך, יובל נתן, את קו העיתון שגורס "איזה מגניבים אנחנו ואיזה מגניב העיתון שלנו". יגאל גלאי, עורך "פנאי פלוס", נוקט באותה גישה, אלא שבניגוד לנתן, הוא משמש בתפקיד הדוד הטוב.
עיתון ה"תרבות האורבנית" (לא הגדרה שלי) "42 מעלות" החליף החודש עורך ולרגל המאורע, דבר העורך החדש, דרור פויר, תפס כמה עמודים וכלל הפקת אופנה בכיכובו של פויר.
ואפרופו פויר, ב"קפטן אינטרנט", כשהיה עדיין מוסף נפרד בהארץ, נכתב דבר העורך (ותקנו אותי אם אני טועה, מדובר בשלושה עורכים: דב אלפון, דרור פויר ורוגל אלפר) כדבר הקפטן, זקן שבע תלאות שכותב על דברים שקרו לו השבוע. לפעמים זה כלל אזכור של כתבות במוסף, אבל זה בפירוש לא היה קו מנחה של דבר הקפטן.
אבל מכל דברי העורך למיניהם, החביבים עלי ביותר הם דבריו של מיכאל הנדלזלץ, עורך מוסף הספרים של הארץ. זה תמיד מחכים, תמיד משעשע ובהחלט לא תואם את הרוח כבדת הראש בדרך כלל של המוסף עצמו.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
