עניינימים

 הפרק החמישי של "אמריקן איידול", זה ששודר בארה"ב בשלישי וישודר פה בהוט פמילי ויס סטארז בייס מחר ב-18:00, היה מאוד מוצלח. הכי מוצלח עד עתה.

 ביום ראשון מתחילות בערוץ 8 (של הכבלים) שלוש סדרות מדהימות של דיוויד אטנבורו, שישודרו ברצף, בימים א'-ה' ב-17:30. מדובר בסדרות על חרקים, דו-חיים ויונקים. היופי בסדרות האלה הוא הצילום היפהפה, שגורם לזה שגם החרקים הכי קטנים נראים ענקיים.

 ואל תשכחו לצפות בלילה שבין ראשון לשני בסופרבול. זאת אמנם המלצת ספורט ולא המלצת טלוויזיה (למרות שיש גם את עניין הפרסומות, שבשביל לראות אותן יש לצפות בערוץ המזרח התיכון, על אף שהאיכות בו תהיה כנראה פחותה מהשידור בפוקס ספורטס, או איפה שלא משדרים את זה באופן רשמי), אבל בכל זאת חובה מוסרית.

 בימים האחרונים מגיעים אליי הרבה אנשים דרך חיפוש בגוגל של "קלפי זה זכר או נקבה?". אני עצמי לא זכרתי ואז האיש שמבשל לי (אבל אני מנקה את הכיריים!) אמר שברור שזו נקבה, כי יש לה חריץ.

 וכולכם יודעים שאם שכחתם שגרב זה זכר תיזכרו שגרב=גבר, נכון?

 בילדותי היה נהוג להגיד שחשוב לאכול את הקשה של הלחם, כי הוא החלק הכי בריא. חשבתי על זה לא מזמן והגעתי למסקנה שזה די שטויות.

בטח גם אתם שמעתם על הירידה העקבית באחוזי ההצבעה בעשור האחרון. הבוקר, למשל, קראתי את הפוסט של ריקי כהן, שלראשונה שוקלת לא ללכת להצביע, וכך היא כותבת: "זו לא אדישות, זה ייאוש, זה לא פינוק, זו השלמה עם הידיעה שהתקווה להזיז משהו בגלגלי המכונה היא אשליה תמהונית".

ואני אומרת (והייתי אומרת גם שם, אלמלא מנגנון התגובות ברשימות היה כזה לא נחמד) שהייאוש הזה הוא פינוק. להחליט שאתם לא לוקחים את גורלכם בידיכם אלא נותנים למישהו אחר להחליט בשבילכם אלה מותרות שלא אמורות להיות לאנשים מעל גיל 18. נכון, קול אחד לא שווה הרבה, ולגמרי לא בטוח שהקול שלכם יביא לכם את מה שאתם רוצים, אבל גם לא חייבים להסתכל על זה במגלומניות של "הקול שלי יביא את השלום". לי מספיק להיות מעורבת בבחירתו של חבר כנסת אחד שיחוקק חוק אחד שישנה פה משהו אחד, קטן אבל משמעותי.

זאת גם התשובה שלי לכל אלה שאומרים שאין טעם להצביע למפלגות הקטנות. כי בסופו של דבר כל 120 חברי הכנסת אמורים לעשות עבודה פרלמנטרית שבין השאר מביאה לחיקוק חוקים, וזה לא משנה אם הם בקואליציה או באופוזיציה. אני לא יודעת איך להגיד לכם את זה, אבל זהותו של ראש הממשלה לא משנה הרבה בשאלה האם יהיה או לא יהיה פה שלום (לדעתי לא יהיה, אבל אתם לא חייבים לאמץ את הקו הפסימי הזה). ההבדלים ביניהם לא כאלה גדולים ומרחב התמרון שלהם אף יותר קטן.

כותרת המשנה של הבלוג הזה הוא "לראות את התמונה הקטנה", אבל במקרה הזה דווקא התמונה הקטנה, של העבודה השוטפת של חבר הכנסת האחד, היא זאת שתשפיע בסופו של דבר בגדול.

(והיום, אגב, שכנעתי עוד שלושה אנשים להצביע לתנועה הירוקה מימד).

לפני שש שנים (ושבוע) פתחתי את הבלוג הזה. מטבע הדברים אחד הנושאים הראשונים שעסקתי בהם היה אילן רמון, כולל הידיעה הבלתי נשכחת ב-ynet על נחיתתה המוצלחת של הקולומביה.

חלפו שש שנים, ואתרי החדשות עדיין חושבים שלהקדים את מתחריהם בשתי דקות זה הישג עיתונאי אדיר, ולכן הם ממהרים להעלות ידיעות משוערות על מה שהולך לקרות. במקרה של המועמדויות לאוסקר של "ואלס עם באשיר" (המכונה בחוגים מסוימים "לרקוד עם ערבים") אמנם התוצאה לא טראגית, אבל מצד שני הסיכוי שלו לקבל מועמדות לסרט האנימציה היתה מלכתחילה די קלושה, מה שאומר שלכתוב את הידיעה הזאת לפני שפורסמו המועמדויות היה טפשי במיוחד.

רגע רגע, אל תברחו. אני מבטיחה שזה טעים.

אחרי שבשישי בערב אכלנו את המאכל האולטימטיבי - נקניקיות עם בצל ותפוחי אדמה - בשבת החלטנו להיות קצת יותר בריאים, והכנו את לביבות הקישואים האפויות עם רוטב היוגורט המתובל שמצאתי בוויינט. ולהלן התובנות מההכנה:

קילו קישואים רק נשמע הרבה. בפועל אם אתם רוצים כמות יפה, מומלץ להשתמש לפחות בקילו וחצי, אולי אפילו שניים (אבל אז תצטרכו שתי תבניות). את שאר המצרכים הגדילו בהתאם. יש לתת לקישואים המגוררים לעמוד קצת במסננת כדי שיגירו את נוזליהם.

בנוסף לתיבול המצוין במתכון, אל תשכחו מלח ופלפל. אנחנו הוספנו גם פטרוזיליה וכוסברה והגדלנו את מינון השום. לא ניסינו, אבל בהחלט מומלץ לנסות להוסיף לתערובת בצל מטוגן (או חי). המושחתים שביניכם מוזמנים להוסיף לזה גם גבינה צהובה מגוררת. הקצת פחות מושחתים יכולים להוסיף קוטג'.

זמן האפייה הוא הרבה יותר מעשרים דקות. קחו את זה בחשבון.

כנראה בשל העדר קמח, ללביבות האלה אין בפנים מרקם לביבתי. ומצד שני, בגלל שמדובר בלביבות אפויות ולא מטוגנות, ממש לא הייתי ממליצה להוסיף קמח, פן זה ייצא יבש וקשה מדי.

את היוגורט ברוטב היוגורט אפשר להמיר בשמנת חמוצה. אנחנו לא הוספנו נענע כי לא היה, אבל היה מאוד טעים גם ככה.

ועכשיו אמרו עשר פעמים רצוף "ליבבתי לביבות לבביות בלבוב".

אפשר להתפרנס מזה?

ואת קוי ההגנה של העצורים צריכים לאמץ גם בצה"ל. "מה ילדים? מבעד לכוונות הם נראו לגמרי בני 18".

 אני שמחה לדווח כי אני ממשיכה לראות את היונה נטולת כף הרגל ליד התחנה של קו 60 בביאליק. היא שמנמנה, מתקרבת מאוד לבני אדם, מתקרבת חלקית לחתולים ונראית נטולת טראומות. באותה תחנה, אגב, גרה חתולה אחת ועוד שני חתולים נמצאים בסמוך, וכולם, יחד עם הזקנים שמחכים באוטובוס, חיים בתלת קיום מבורך, אולי כי יש מי שדואג להאכיל את החתולים (והם גם מסורסים).

 בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 סיפרה לירון שמם על העיבוד הקולנועי של דני בויל ל"נער החידות ממומביי", אלא ששמם, לא נעים לגלות, לא ראתה כנראה את הסרט ורק קראה את הספר. לפיכך התיאור שלה כלל דברים שלא נמצאים בסרט ("השאלה האחרונה והמכריעה עוסקת בטאג' מאהל", למשל) וכן נמצאים בספר. סרט נחמד, אגב, עם מוזיקה מצוינת. המבנה שלו מעט מנג'ס, ולא בעיה לנחש די בתחילת הסרט מה תהיה השאלה האחרונה, אבל זאת בהחלט יומית (או דיוידית בבוא העת) נחמדה.

 בהסתובבכם ברחובות תל אביב בשבועות הקרובים, אנא קחו עמכם מצלמה ופקחו עיניים. התחזית מדברת על גל של גרפיטי פוליטי. ואם מצאתם אחד צלמוהו, רשמו באיזו כתובת הוא ושלחו לבלוג הזה (שם גם תוכלו לראות דוגמה לגרפיטי פוליטי).

 האם בדקתם כבר למי אתם צריכים להצביע? לי יצאה ההתאמה הכי גבוהה למרצ, אחר כך העבודה ובמקום השלישי חד"ש, אבל לא נראה לי שאצביע למישהי מהשלוש האלה.

ולאנשים ששילמו עשרות אלפי שקלים לגן אורנים ועכשיו לא יראו את הכסף וגם לא את חתונת חלומותיהם יש לי כמות מוגבלת ממנה. בעיקר בגלל שממילא חתונה גדולה זה בעיניי בזבוז כסף.