עניינימים

תסתכלו על התמונות הבאות ותגידו לי האין כריסטופר ווקן הוא הכלאה בין החלק התחתון של הפרצוף של גידי גוב והחלק העליון של פרצופו של דיוויד בואי (הדמיון של אזור הפה לגידי גוב בולט בהרבה כשרואים אותו מדבר. למשל בתוכנית של קונאן אובריאן).

מימין לשמאל: ווקן, גוב ובואי

קוראי העיתונים שביניכם ודאי נתקלו הבוקר במודעה שכותרתה ככותרת הפוסט הזה: "דרושות נשים פוריות". בהמשך המודעה כתוב שהמשרה מיועדת "למפעל חדש ליצוא תינוקות לחו"ל" ומפורטות דרישות ותנאי התפקיד ולבסוף נכתב שהתפקיד "אידאלי לנשים שנפגעו מהגזירות הכלכליות האחרונות". שם החברה: בייבי אקספורט ויש גם פקס למשלוח פרטים: 048254343 (התקשרתי. תפוס).

עד כאן המודעה שהתפרסמה בכל העיתונים ומכאן ההבדלים. קוראי ידיעות, וכנראה גם הארץ, קיבלו גירסה קטנה של המודעה (משהו כמו רבע עמוד) כשמעליה נכתב באותיות קטנות שאם הגזירות הכלכליות יימשכו, בקרוב נמצא עוד מודעות כאלה. קוראי מעריב, לעומת זאת, קיבלו את המודעה על עמוד שלם ובלי שום הסבר.

מעבר לעובדה שמחירי הפרסום במעריב כנראה זולים יותר מאלה של הארץ וידיעות, מסקרן לדעת כמה קוראות מעריב לקחו את המודעה הזאת ברצינות ואף התקשרו.

נדמה שכל עניין שחרור השבויים הפך למאבק על דעת הקהל ושיש מי שחושב שיחסי ציבור הם מה שיכריע את הכף לכאן או לכאן.

אחת לשבוע שבועיים מתפרסמות ידיעות על משפחת טננבוים ומשפחת ארד לסירוגין שתכליתן אחת: פנייה אל רגשות הציבור. זה נהיה כבר עצוב ומגעיל באותו זמן. כמו תוכניות אירוח שמנהלות ביניהם תחרות מי יביא סיפור יותר עסיסי.

פה מתראיינים ילדיו הדומעים של טננבוים ומספרים שבריאותו לא טובה, שם חושפים איך נראית יובל ארד, שכבר הגיעה לגיל 18, בהמשך נחשף ששיניו של טננבוים נעקרו ואז התפרסמו נסיבות חטיפתו שהעניקו נקודות רבות למשפחת ארד והיום בידיעות אפשר לראות את השלב הבא בתחרות: צילום נכדתו המאוד קטנה (נדמה לי שלא יותר מחודשיים) של טננבוים.

בצילום בידיעות היא נראית ישנה בזרועות אמה ובכלל לא מודעת לתפקידה הגדול בהסטת דעת הקהל לטובתו של סבה. מה אגיד לכם (בפעם השנייה)? גם עצוב וגם מגעיל. שיעזבו את הילדה בשקט.

מישהו יכול בבקשה להסביר לי למה צריך להיות מזכירה בכירה בשביל להנות מהכסא הזה? מה, למזכירות זוטרות יש גב שעשוי מחומרים אחרים? ומה מותר הסטודנט והתלמיד מהמזכירה שאינה בכירה?

(ולמי שאין כח ללחוץ על הלינק - התמונה בערב)

מה הפלא שמפלגת הגמלאים תהיה הסיעה הגדולה ביותר במועצת העיר ת"א? הרי מי שהלך להצביע ראה מה הולך בקלפיות - בעיקר זקנים. הצעירים ויתרו ברובם. למעשה, חוץ ממני אני מכירה עוד שלושה אנשים שהלכו להצביע וכולם הצביעו למרצ, שמצידה זכתה ב-14.66 אחוז מהקולות (מקום שני). נקודת שמחה לאיד: שינוי התרסקו עם 4.91 אחוז בלבד.

ולמה אתם לא הצבעתם?

הסיפור הבא כנראה מוכר לכל מי שלמד בלשנות או משהו בסביבה. מכיוון שאני לא, מצאתי אותו מאוד משעשע ואני מקווה שגם אתם.

האגדה מספרת שבאחד הקורסים בבלשנות המרצה דיבר על ביטויים חיוביים ושליליים ובין השאר נתן דוגמאות למשפט שיש בו שני ביטויים שליליים עם מובן כללי חיובי ("אי אפשר להגיד שלא נהניתי מהסרט"), ביטויים שליליים עם משמעות שלילית וכו', וסיים את דבריו באמירה שבשום שפה אין מצב שבו משפט שכולל שני ביטויים חיוביים יהיה במשמעות כללית שלילית, ואז אחד הסטודנטים ענה לו "כן, בטח".

(במקור סיפרו לי את זה עם "yeah, right", אבל החלטתי לעברת את הסיפור).

יום מוצלח שיהיה

מכיוון שהיומולדת שלי רק בפסח, אני אשתף אתכם ברעיון המתנה הבא, אם יש למישהו קרוב אליכם יומולדת בקרוב, ואתם מוכנים להשקיע בו הרבה.

מדובר בסדרת ספרים חדשה (שלושה במספר) של יהודה אטלס, ובהם ביוגרפיות של כארבעים סופרים ומאיירים ידועים לילדים. הספר הראשון מתמקד בספרים וביוצרים האנגלים, השני באמריקאים והשלישי באירופאים.

נשמע נפלא עד כדי עקצוצי צמרמורת, אלא מה? יקר בטירוף. כל ספר כזה עולה 110 שקל (ובמיתוס 93.5) והרי אין הגיון בלקנות רק אחד מהם. לפיכך, יש לקנות את הספרים האלה (ואגב, ההתרשמות היא רק ממה שכתוב באתר ומחיבה היסטורית ליהודה אטלס. אין לי ממש מושג) רק לאנשים ממש אהובים ולקוות שיהיה מישהו שממש אוהב אתכם ויקנה לכם אותם.

תנובה פתחה במבצע חדש שבו מתחת לכל מכסה של יופלה יש מספר. מי שמצליח לחבר את המספרים בחמישה מכסים ולהגיע בדיוק לסכום 21, מקבל בלי הגרלה 21 אלף שקל.

מכיוון שהסכום הזה בדיוק מסתדר לי עם חופשה זוגית ברומא + בגדים ונעליים ועוד קצת לעו"ש, החלטתי להתגייס ברצינות למבצע הזה. זה כבר עלה לי באכילת שלושה יוגורטים ומה שמסתמן זה שמספרים זוגיים יש בכמויות והמספרים האי זוגיים הם נדירים ביותר. לפיכך אני קוראת לקוראים שממילא אוכלים יוגורט, לבדוק מה אומר המספר שעל המכסה ואם יצא לכם מספר אי זוגי, שמרו על המכסה ובעת הצורך אפנה אליכם ואף אתן לכם בתמורה סכום שגבוה במאות אחוזים מהשלושה שקלים שהוצאתם על היוגורט.

תודה ושבוע נפלא.

ביטול המנוי למעריב אמנם חסך לי קצת כסף והרבה עוגמת נפש, אבל גם קיצץ את מנת החומרים הפוטנציאליים לבלוג.

קחו למשל את שער מעריב היום של אתמול, כפי שסרק אותה הקיצוני הימני.

לפני בערך חמש שנים הייתי אמורה לבשל איזו ארוחה חשובה וקבעתי עם מישהו מהעבודה שהוא יביא לי סטייק פילה מהקצב שלו ברחובות. בערב שלפני התקשרתי אליו רק בשביל לוודא שהכל בסדר והוא קנה את מה שהיה צריך ואז הוא אמר לי שהוא שכח. זה היה מישהו שדווקא הייתי די מיודדת איתו, אבל האכזבה שלי ונטייתי המהירה להתעצבן גרמו לזה שבשנייה ששמעתי את זה קיללתי אותו קצת. באותו לילה סבא שלו מת.

ביום הבחירות (נדמה לי שהיו אלה הבחירות שבהן נבחר אהוד ברק, אבל אני לא בטוחה) נפגשתי עם איזה חצי ידיד במקום העבודה שלו והיתה שם מישהי שעבדה איתו שלקחה אותו הצדה להתלחשש איתו ובאופן כללי היתה נורא מגעילה ועצבנה אותי. לא קיללתי אותה בשום קללה ספציפית, אבל כן איחלתי לה דברים איומים באופן כללי. למחרת אחותה נהרגה בתאונת דרכים.

למרות שמדובר בשני צירופי מקרים שלא התרחשו בסמיכות זה לזה, זה קצת הדאיג אותי, במיוחד אחרי ששאלתי מיסטיקנית רצינית והיא אמרה לי שצריך מאוד להזהר מהטלת "שחור" על אנשים אחרים, כי לרוב הקללות מגיעות בסוף אל המקלל.

מאז אני נזהרת, אם כי, לפעמים אני עדיין מאחלת לאנשים סרטן באיברים חיוניים או סתם חוסר הצלחה כללי. למה נזכרתי בזה עכשיו? כי מישהו עצבן אותי עכשיו ויכול להיות שבלבי שפכתי על ראשו דלי מלא ברכות, כך שאני מתנצלת מראש.