עניינימים

נתונות שלוש עובדות:

1. יש לי הפרעות שינה

2. יש לי נטייה להתמכרויות

3. אני אוהבת ספורט

למרות שלושת הנתונים האלה, הצלחתי עד עכשיו להתחמק יפה מאוד מלהתעניין בנעשה ב-NBA, אך העונה החדשה שנפתחת היום תופסת אותי ברגעי חולשה, ואני חוששת מאוד מהבלתי נמנע.

כי עובדות 1 ו-3 לבדן יכולות להביא למצב חיובי שבו אתעורר באמצע הלילה ואוכל להעביר את הזמן בצפייה במשחק מזדמן כזה או אחר, אבל עובדה 2 מגדילה מאוד את הסיכוי שההסתמכות על התעוררויות מקריות תהפוך עד מהרה להיעזרות בשעון מעורר במשחקים חשובים.

אני עוד עובדת על זה ועובדת על עצמי, אבל ליתר בטחון החלטתי שאולי כדאי למצוא לי קבוצה. הדרישות הן שזו תהיה קבוצה לוזרית, אבל כזאת שנותנת אשליה שיש לה סיכוי לנס. שתגיע לפלייאוף, אבל לא תשרוד אותו.

מרפרוף על כמה קבוצות (בדקתי את טבלת העונה הקודמת והתחלתי לקרוא קצת על הקבוצות שהגיעו למקום השני בבתים שלהן) עצרתי על וושינגטון, ואם אף אחד לא יתן לי סיבה טובה למה לא, נראה לי שזאת תהיה הקבוצה שאעקוב אחריה. גם כי הם לקחו רק אליפות אחת, בדיוק לפני עשרים שנה, וגם כי ב-97' הם שינו את שמם מ-Bullets ל-Wizards בגלל שהבעלים חשב של-Bullets יש קונוטציות אלימות מדי (למרות שאני קוראת עכשיו בוויקיפדיה שלשם החדש היו קונוטציות גזעניות בגלל שכך קוראים למנהיגי ה-kkk, אבל הקונוטציות שלי למילה וויזרד לוקחות אותי לדורותי ולשביל האבנים הצהובות).

עדכון 31.10, 18:00: אוף, קשה לי. מהתגובות מתברר שרבות הקבוצות הלוזריות-עם-פוטנציאל בליגה הזאת. לפיכך החלטתי שלא להחליט בינתיים ולחכות לאיזה אירוע קוסמי שיעזור לי לבחור או שאיזושהי קבוצה תבחר בי. חוץ מזה שאולי פוליגמיה היא לא רעיון כל כך רע.

שיהיה המשך ערב נעים.

שקיות הניילון, כך אולפנו לחשוב, הן מהאויבים הנכלוליים ביותר של הסביבה, אבל עכשיו נקלעתי למצב מוזר שבו אני מרגישה מחסור חמור בשקיות ניילון נחוצות.

כי העניין הוא ששקיות הניילון אולי לא מתכלות, אבל רובנו דווקא כן ממחזרים אותן. כשקיות אשפה בפחים קטנים, כשקיות אוכל לעבודה או כמו במקרה שלי, שקיות אשפה לתוצרת החתולים.

לפיכך אני קוראת להפסקת התעמולה נגד שקיות הניילון, ובמקביל לייצור של שקיות ניילון בלי חורים למטה, כי באלה באמת אי אפשר להשתמש שוב. כמו כן, יואילו האנשים במחלקת המנויים של "ידיעות" להפסיק לעטוף את העיתון בשקיות, שכן אלה לא שימושיות בעליל.

(המלצה על ספר + מתכון).

המתכון המצולם בפוסט הקודם הוא מספרה החדש של דנית סלומון, "אופה בקלות". סלומון, שלבושתי לא הכרתי את פועלה קודם,היא אפיינית שכתבה כבר כמה ספרים. הדבר הראשון שאהבתי בספר זה התמונות. צילומי תקריב שלא ראיתי בספרי בישול ואפייה קודמים. אחר כך דפדפתי וסימנתי במדבקות קטנות את כל מה שאני רוצה לעשות ואיכשהו הכל היה בפרק של "חיתוכיות וריבועים". אחר כך קראתי את ההקדמה ובסוף ניגשתי לנסות. קודם כל אני חייבת לציין שסלומון מסבירה בסבלנות, מנטרלת פחדים של מתחילים וגורמת באמת להכל להישמע פשוט יותר. העוגות שלה, או לפחות מה שאני ניסיתי, לא פשוטות כמו העוגות הבחושות שלי. כלומר זה כן פשוט, אבל לרוב כולל יותר משלב אחד. את ההתנגדות שלי לעוגות שדרוש יותר משלב אחד כדי להכין ביטלה העובדה שהתוצאה, מלבד הטעם הטוב, נורא נורא יפה. אבל המחמאה הגדולה ביותר שאני יכולה לתת לסלומון זה שלא נדרשתי לאילתורים במתכונים שלה (או כמעט שלא. ראו בהמשך). ולהלן המתכון. התמונות הן מתוך הספר (ביקשתי וקיבלתי אישור להשתמש בהן), אבל גם כשאני עשיתי את זה זה נראה ככה (וממילא גם בספר לא מצלמים את הפינות).

מרובעי אגוזים ומייפל

המצרכים לעוגה:

115 גרם חמאה

חצי כוס סוכר חום מהודק

רבע כוס סירופ מייפל איכותי (4 כפות)

2 ביצים טרופות

1 כוס קמח תופח

75 גרם אגוזים קצוצים

המצרכים לציפוי:

150 גרם שוקולד מריר משובח

60 גרם חמאה

שמינית כוס סירופ מייפל (2 כפות)

25 גרם אגוזים קצוצים

אופן ההכנה:

על אש קטנה מאוד ממיסים את החמאה וכשהיא מתחילה להתמוסס מוסיפים לה את המייפל והסוכר. מערבבים עד שכל החמאה נמסה, מורידים מייד מהאש וממשיכים לערבב עוד 2-3 דקות. מוסיפים את הביצים בזרם דק תוך טריפה מתמדת. מוסיפים את הקמח עד שלא יהיה גושים ובסוף את האגוזים. שמים בתבנית בגודל 18X28 מרופדת ומשומנת ואופים ב-170 מעלות 25-30 דקות, עד שמזהיב ומרכז העוגה יציב ונוקשה למגע. מוציאים ומצננים.

בזמן שהעוגה מצטננת, מערבבים בסיר כפול או על אש קטנה מאוד את השוקולד, החמאה והמייפל של חומרי הציפוי. מורחים על העוגה המוכנה ומפזרים אגוזים מלמעלה. מחכים שהציפוי יתקשה ואז חותכים לריבועים.

הערות גע"ס:

שימו לב, מתכון ללא שימוש במיקסר, וחוץ מזה שאפשר לערבב הכל בסיר שבו המסתם את החמאה מלכתחילה. אחרי ששמים את התערובת בתבנית, אפשר לנצל את הזמן כדי לשטוף את הסיר ולהשתמש בו גם להכנת הציפוי וכך חסכנו במלאכת שטיפת הכלים.

המתכון המקורי מדבר על קשיו. אני לא משתגעת על קשיו אז השתמשתי בפקאנים. נדמה לי שגם אגוזי מלך ילכו פה מצוין.

מצדי אפשר לשים יותר מייפל על חשבון הסוכר, כדי להדגיש יותר את הטעם שלו.

וזכרו, מה שמוכרים בסופר זה לא מייפל אלא סוכר עם קצת תמצית טעם והרבה חומרים משמרים.

ריבועי חמאת בוטנים וסירופ שוקולד:

אצבעות לימון וקוקוס:

וכאן תמצאו את  המתכון.

אני קוראת במדור הספורט ב-Ynet כי דיוויד בקהאם נבחר כאדם הגברי בעולם, ואני מקווה שאני לא צריכה להסביר לכם את הכשל הלוגי שבמשפט הזה. אפשר להגיד כל מיני דברים על בקהאם. גברי הוא לא אחד מהם. הסקר שבו זכה בקהאם בתואר הנ"ל נערך על ידי האתר AskMen.com, אז הלכתי לראות איזה מין אתר זה בדיוק שאלה הבחירות של הגולשים שלו.

כבר בכניסה קפצה לי מודעה של בירה שמכילה 99 קלוריות בלבד. ושוב מדובר בכשל לוגי שמסביר את הכל. מאוד הגיוני שאתר שמציע לגולשיו בירה לייט, יבחר גם בבקהאם כאדם הגברי ביותר בעולם. אבל האמת היא שעיון בסקר הזה מגלה שזה לא בדיוק דירוג הגברים הכי גבריים, אלא מה שמגדירים שם באתר "the best representatives of our gender". למרות שגם לפי ההגדרה הזאת אולי כדאי שאחזור להתרכז באפיית עוגות במקום לחפש גברים באינטרנט.

עוד לא שככו הדי פרשיית טיב טעם והיום מתפרסמת בידיעות ידיעה על כך שחתולים מסתובבים במטבח של מזנון הכנסת ואף נצפו בכיור. חתולים במטבח, אם לא אכפת לכם, אומר שאין שם חיות אחרות, מגעילות ומסוכנות בהרבה. היום הלכתי לחנות החיות להצטייד באוכל ובחול (ואגב, האוכל הרטוב של טכניקל אהוב על החתולים שלי בדיוק כמו פנסי פיסט והוא זול ממנו. מומלץ לנסות), ומכיוון שמדובר בסניף חדש יחסית של פט-ביי, תחקרתי את המוכר קצת על מצב בעלי החיים בר"ג. דעו לכם שיש מלא מלא חתולים פרסיים בר"ג, בעיקר בגלל העלייה הרוסית. כלבים יש הרבה פחות מאשר בת"א, אבל באופן כללי מדובר בעיר מרובת חיות.

רצ"ב חתול שלא אכפת לו

רצ"ב חתולה בכיור