עניינימים

כולם עושים פה פרוייקטים על ימין ועל שמאל, אז הנה גם זה הצנוע שלי, שמתנהל בשקט בראש הבלוג, מזה מספר שבועות.

בערך פעם בשבוע מתמקם לו במעלה הבלוג שיר מתוך הספר "שירים לעקרת הבית", שיצא בהוצאה פיראטית ונמכר בסוד בסמטאות חשוכות וזה הזמן לפרסם את כולם ביחד, בתקווה לזכות בתשומת לבכם ולקוות שתסתכלו למעלה מדי פעם לראות את השירים הבאים.

"מה נעשה עם הבלגן? / עוד מעט באים אורחים / אבל אם דוחפים הכל לתוך ארון / לסדר כבר לא צריכים"

"כל ילד יודע שזה יאה / אחרי שמטאטאים להשתמש ביעה / אבל להעיף הכל לחדר מדרגות בלי שרואים / זה הרבה יותר נעים"

"לילדים אני אומרת, שצריך לאכול בריא / סלט גדול בכל בוקר ומיץ תפוזים טרי / אבל כשאני לבד בבית, הבעל ישן וכבר מאוחר / אני יושבת וטוחנת לי במבה כאילו אין בכלל מחר"

מדובר בבחורה באמת אינטליגנטית ומשעשעת, אבל יש לי הערה קטנה בנוגע לדברים שאמרה בראיון לרייטינג. היא הסבירה שם שזה בסדר גמור ואף פמיניסטי להשתמש במין ובגוף הנשי לצורך פתיחת דלתות.

תגובתי לעניין הזה היא שאולי מין פותח דלתות, אבל זה קצת כמו להסכים לשכר מאוד נמוך בשביל להתקבל למקום עבודה נחשק. נכון, זה עוזר להתקבל, אבל מי שעושה את זה יישאר אחר כך לתמיד זה שאפשר לשלם לו פחות והתנאים של מישהו כזה לנצח יישארו פחותים משל עמיתיו שהתקבלו לעבודה בלי להתפשר על התנאים. כך מי שהשתמשה בגופה לצורך פתיחת דלתות. לנצח יתייחסו אליה כאל בחורה קלה.

עוד מחסום בורגני נפרץ והחלטנו לקחת עוזרת. פשוט שנינו אנשים שבלגן בבית עושה להם בלגן בראש ולהיפך ולכן כדאי שפעם בשבועיים (בתור התחלה) תבוא מישהי או מישהו ויעשה לנו סדר.

ועכשיו נדרשת עזרתכם. איך מוצאים עוזרת? איך זה עובד? כמה עולה? מה חשוב לדעת? להשאר בבית בזמן שהיא מנקה? ללכת? לשאול אותה איזה חומרי ניקוי היא אוהבת? יש עוד טיפים?

שבת שלום לכולם

אה?

עדכון: טוב, עכשיו זה תוקן וזה כבר לא מצחיק.

אי נוחות. אני מרגישה אי נוחות גדולה מההחלטה לסמן מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק. אמנם מדובר במוצרים ולא בבני אדם, אבל עדיין, סימון על פי מוצא הוא גזעני ומעורר אסוציאציות של מגן דוד צהוב.

מאיפה את בארץ? אתמול שאלו אותי מאיפה אני בארץ. זה לא היה בחור חסר מקוריות שרצה להתחיל איתי אלא המאבטחת באחת הכניסות לעזריאלי. כנראה שהמאבטחים קיבלו לאחרונה הוראה לדבר עם האנשים כדי לזהות מבטא ערבי או סתם תשובות חשודות. זה בהחלט מקובל עליי ועדיף בהרבה על חיטוט ארוך מדי בתיקה של מי שנוהגת לסחוב את כל הבית, למרות שברור לגמרי שמחבלת היא לא.

לא דג. סרטן. בדיחה עתיקה מספרת על חולה ששואל את הרופא שלו "דוקור, איזה דג אמרת שיש לי?" והרופא עונה לו: "לא דג. סרטן". עכשיו זה כבר אותו דבר, למרות שאת החומר האסור לא מוסיפים לבריכות מאז אפריל. בכל אופן, הלוגו של מעריב לפרשה חינני מאוד. כתובת מאיימת של "דגים מסרטנים" (או משהו דומה) בתוך מסגרת שחלק ממנה הוא איור של שלד דג.

PMS. לפי.אם.אס יש אצלי תופעות לוואי שונות ומשונות. אתמול, למשל, זה גרם לי להחליף את כל הצלחות בבית ועכשיו אפשר לאכול אצלנו בכלי קרמיקה בצבעים ירוק, כחול, כחול יותר בהיר, צהוב-כתמתם וכתום - כל כלי בצבע אחר.

אין כמו ימי ראשון לכמה קיטורי עבודה: אצלנו במפעל פינת העישון היתה תמיד המטבחון. המעשנים היו מתקבצים בפינת המטבחון, פותחים את החלון ומלעיטים את עצמם בסרטן ריאות מלוא החופן. עד שמישהו החליט, לא לגמרי לא בצדק, שזה לא רעיון טוב שיעשנו במטבחון, ושמי שרוצה לעשן צריך לצאת למסדרון, לשבת על הספסל שנמצא במקום ולעשן ליד החלון ששם.

אבל איך תשכנעו מעשנים ללכת למקום פחות נעים ממה שהם הורגלו אליו? ההמצאה הגאונית שעליה חשבו פה זה פשוט לנעול את החלון במטבחון. התוצאה היא, כמו שקל מאוד לנחש, שהמעשנים ממשיכים לעשן במטבח, כי העשן ממילא לא מפריע להם והמקום הפך מחדר עם מעט ריח סיגריות לחדר אפוף אדי עשן צורב עיניים, שאין לו לאן להתפזר, וכך רוב הלא מעשנים מוותרים על הכניסה לשם או שנכנסים ויוצאים מסריחים מקצה מכנס ועד שיער.

קראו לי בחורה כנועה (כי לכל הלוחמניים שניסו להעיר למעשנים לא ממש הצליח), אבל כבר עדיף לפתוח שוב את החלון.

שמעתי הרגע ביצוע מזעזע ל"אהבה בת עשרים" הנפלא של ז'ק ברל, שתרגמה נעמי שמר ומוכר לנו בביצוע המרגש של יוסי בנאי.

הביצוע החדש (מישהו יודע של מי?) הוא צווחני, מלא זיופים ולו האהבה היתה נשמעת ככה, עדיף לקטוע אותה הרבה לפני שתגיע לגיל עשרים.

שימו לב לטרנד החדש בסיטקומים האמריקאים: גילוי ה-TIVO. ה-TIVO הוא מעין הרד דיסק שניתן לתכנת אותו כך שיקליט לכם תוכניות מהטלוויזיה ללא צורך בוידיאו ואם רק תבקשו יפה, ה-TIVO אף ילמד את רצונותיכם ויציע, מיוזמתו, תוכניות שעשויות להתחבב עליכם ואף יקליט אותן עבורכם.

הגאדג'ט החביב הזה הוא להיט די גדול בארה"ב, שהגיע גם לתסריטאי הסדרות. בעונה החדשה של "סקס והעיר" שמשודרת פה, מירנדה מגלה את נפלאות ה-TIVO ("מי צריך את סטיבו כשיש לי את טיבו") ומתחרפנת לגמרי כשהוא מתקלקל.

בפרק של "מלך השכונה" ששודר אתמול, מתמכר אחד המשתתפים גם הוא למכשיר, שלמרבה הפתעתו מציע לו רק תוכניות של הומואים.

ומה בעתיד? רוס מגלה דברים חדשים בעזרת ה-TIVO? כרמלה רבה עם טוני על איזה תוכניות להקליט?

ועוד באותו נושא ממש, אך הרבה יותר מפורט: כאן.

כל כלי התקשורת ציטטו אתמול את אמו של אחד ההרוגים בפיגוע בכביש המנהרות אתמול, שסיפרה על שיחת הטלפון האחרונה שלה עם בנה, שבמהלכה היא שמעה את היריות שפגעו בבנה.

בין השאר היא אמרה "מוקדם בבוקר צלצלתי לסלביק. לפעמים אני מתקשרת אליו ככה - פעם באמצע הלילה, פעם בין חמש וחצי לשש בבוקר - כי אני יודעת שהוא בשמירה".

אם סלביק לא היה מדבר בטלפון בזמן שהוא בשמירה, אולי הוא היה חי היום.