עניינימים

היום נפתח ביד אליהו סניף של סופר הענק מגה. מכיוון שנגמרו כל הירקות והפירות בבית ועוד כל מיני דברים, החלטתי לגייס את אחי בעל הרכב וללכת לעשות שם קניות ובאותה הזדמנות גם לחסוך קצת, כי אמור להיות שם זול יותר מהסופרים התל אביבים הסמוכים לביתי.

המסקנה: אנשים לא צריכים להתנכר לטבע שלהם וגם למחיר הזול יש מחיר.

ואני אפרט: אחרי שבקושי רב הצלחתי לקחת עגלה מבחוץ ולפלס את דרכי בבלגן שהיה שם, נכנסתי לסופר. מאוד גדול שם, אין מה להגיד, ולא היה צפוף במובן המקובל של מספר אנשים פר מטר מרובע, ובכל זאת אנשים דחפו, צעקו וילדים הסתובבו בין הרגליים. לקח לי בדיוק דקה וחצי לפני שהחלטתי שזה לא בשבילי והסתובבתי עם העגלה הריקה כלעומת שבאתי.

אבל בכך לא נגמרו צרותיי. רציתי להחזיר את העגלה ולשחרר את פותחן העגלות שלי שמחובר לצרור המפתחות שלי, אבל האנשים דחפו ולקחו את כל העגלות לעצמן עד שנשארה אחת וגם אליה ניגש בחור צעיר. כשביקשתי ממנו קודם לשחרר את העגלה שלי עם העגלה האחרונה ואז שהוא ייקח אותה, הוא הסביר לי שאין לו מטבע של חמישה שקלים ופ]שוט לקח את העגלה האחרונה שלא היתה מחוברת לשום דבר, כשהוא משאיר אותי בלי יכולת לשחרר את העגלה שלי. אחרי כך וכך דקות הגיע עובד עם כחמש עגלות, אבל גם אז הניסיונות שלי לשחרר את העגלה לא צלחו כי לפניי נדחפו אנשים כדי לקחת עגלות לעצמם. כשהייתי כבר עם דמעות בעיניים ועוד אשה נדחפה לפניי, הגיעה לעזרתי אשה אחרת שצרחה על הנדחפת ואיפשרה לי סופסוף לשחרר את מחזיק המפתחות שלי ולברוח משם בלי שום כוונה לחזור אי פעם.

חזרתי הביתה ועשיתי קניות באינטרנט.